ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חזרה בשאלה און-ליין 

חזרה בשאלה און-ליין

 
 
צביקה בשור

ליאור, ילדה טובה בני-עקיבא בת 16 וחצי, נחשפה ונשאבה לעולם החילוני בעזרתה האדיבה של הרשת. האינטרנט רק סייע לה בתהליך שהחל עוד קודם, היא מסבירה, אבל ההיפתחות לעולם החיצוני, בנוסף לתמיכה שקיבלה כאן, סייעו לה בתהליך האמיץ שהשלימה לאחרונה: "זה באמת פתח לי דלת לעולם חדש"

 
 
 
 
 
 
 
 
 



תארו לעצמכם שעליסה היתה דתייה. ותארו לעצמכם אותה רודפת אחרי לטאה שמאחרת כל הזמן, נופלת לתוך בור dial up ארוך-ארוך, שכבר נראה כאילו לעולם לא יגיע סופו, ותארו לעצמכם איך היא שותה את כוס הtcp/ip- שעליה כתוב "חברי אותי" ונכנסת דרך דלת הדפדפן הקטנה והופ. עולם חדש עומד מולה - גדול וחדש ויפה. וחילוני. בטח שמעתם על העולם הזה - קוראים לו האינטרנט, על החופש האינסופי שבו, ועל הסכנות הייחודיות לו.

זה, פחות או יותר, הסיפור של ליאור משאלי, בת 16 וחצי, עד לא מזמן ילדה-טובה-בני-עקיבא מהישוב אפרת שבשומרון, והיום חוזרת בשאלה, שהעזה לצאת מהארון ומד` אמותיה של החברה בה גדלה, ולהכריז באומץ יוצא דופן על עצמאות. כשאני פוגש אותה ברחוב קינג ג`ורג` בתל-אביב, והיא לבושה בג`ינס וטי שירט שנראים עליה טבעיים לחלוטין, וקשה קצת למצוא אצלה איזשהו פרט שיסגיר את העובדה שבעוד כמה שעות, כשהיא תחזור לאפרת, היא שוב תלבש את הבגדים הצנועים. למרות שמשפחתה ושכניה מקבלים את החזרה שלה בשאלה כעובדה, היא לא רוצה להרגיז אותם, ובוודאי שהם לא ממש רוצים לראות את התוצאות מול העיניים.

 

א. ליאור מגלה את האינטרנט

ליאור. הפורומים פתחו לי פתח לעולם החילוני, אבל לא האינטרנט גרם לי לחזור בשאלה
 ליאור. הפורומים פתחו לי פתח לעולם החילוני, אבל לא האינטרנט גרם לי לחזור בשאלה   
"הייתי מחוברת שנתיים לאינטרנט, ובכלל לא השתמשתי בו מעבר לשליחת מיילים לאחותי ולחברה הכי טובה שלי, שאותן ראיתי ממילא בכל יום", מתחילה ליאור לספר את סיפור הדרך שלה לחילוניות. אחרי אותן שנתיים של שליחת אימיילים לחברתה ולאחותה, היא החלה גם לקרוא ולכתוב בפורומים שונים. "הפורומים פתחו לי פתח לעולם החילוני", היא אומרת, "אבל לא האינטרנט גרם לי לחזור בשאלה".

עולם האינטרנט רק התפרץ אצלה לדלת פתוחה: את התהליך הנפשי של החזרה בשאלה היא החלה שנה קודם לכן, כשעברה במקרה ליד שני נערים שהתווכחו על אלוהים ויהדות. "אחד מהם היה אחד מהחילונים הבודדים באפרת, והיום אני כבר לא זוכרת מה הוא אמר, אבל אז זה זיעזע את כל העולם הרוחני שלי".

מאותו רגע עברה על ליאור, עד אז ילדה טובה בני-עקיבא, תקופה שהתאפיינה במחזור מדכא למדי של משברים קשים, הארות פתאומיות לכיוון המתפקר או לכיוון המאמין, שוב פקפוק, שוב שאלות, שוב מחסור בתשובות ושוב משבר.

במקביל המשיכה ליאור להציץ אל העולם ההוא שמעבר למראות, זה שהחינוך באפרת תמיד זלזל בו כחסר מטרה ושטחי. "האמת היא שממבט ראשון העולם הווירטואלי - אם תרצה, חילוני - קסם לי מאוד. מצאתי נשים שמממשות את עצמן בכל תחום, משכילות ומאושרות, מי יותר ומי פחות. לרוב רציתי להיות במקומן".
 

ב. המשבר

בתקופה ההיא התחילה להתגבש אצל ליאור החלטה. "הרגשתי שהרגע שבו אני צריכה להגיד לעצמי כבר שאני לא יכולה להאמין באלוהים כמו שהייתי רוצה - מתקרב, ושאני צריכה להחליט כבר". הידיעה שבקרוב אמורה להגיע ההכרעה, ושאין עוד אפשרות להמשיך ולפסוח על שני הסעיפים, הביאה אותה למשבר, שדווקא בתוכו מצאה את עצמה נכנסת יותר לתוך הרשת, מתוך תקווה לקבל נחמה מחברותיה וחבריה נטולי הפנים. "כן, בשלב של המשבר ההוא שארך שבוע - אני חושבת שאפילו פרסמתי מכתב התאבדות - הקשר שלי עם האנשים התחזק, כי הייתי יותר כאן (ברשת - צ.ב), אולי בריחה ואולי עוד סוג של התמודדות".

ההורים לא אהבו את ההיסחפות של הילדה הקטנה שלהם לתוך עולם שאין להם שום שליטה עליו. למרות שבבית הספר דאגו להחדיר בכל אחת מהבנות את תורת המחשבים, כולל שיחות מוטיבציה עם אלו שסבלו מחרדת פי.סי קלה, השעות ההולכות ומתרבות של ליאור מול המסך הטרידו מאוד.

"ההורים שלי דואגים נורא בקשר לכל העולם הווירטואלי, הם נחושים בדעתם להגן עלי מפני הסכנות האורבות כאן. אי לכך, הם שרטטו גבולות ברורים אותם בחרתי לעיתים לעבור, וכרגע אני חושבת שהגבולות מתגמשים. אני לגמרי מבינה אותם. אם הייתי אמא שלי, או לחילופין, אם הייתה לי בת כמוני, הייתי יותר ממודאגת, אולי אפילו טיפה היסטרית".

 
 

ג. היציאה

(אילוסטרציה: יעל בן-דוד)
 (אילוסטרציה: יעל בן-דוד)   
אחרי שההחלטה נפלה, יצאה ליאור מהארון הוירטואלי שלה, וחשפה בפני כל חבריה וחברותיה מהרשת את עובדת היותה "דוסית". "כשדיברתי עם אחת מהן, פשוט זרקתי לתוך השיחה את המשפט `ידעת שאני דתייה, לא?`, בלי הכנות, כאילו כבר סיפרתי לה את זה לפני חודשים, וזו הייתה היא שלא הקשיבה".

במקביל לוידויים האישיים, התחילה ליאור לשזור את היותה חוזרת בשאלה גם בהודעות הפורומים שלה, מה שמיד הקפיץ את הזאב הרע: "משתמש פורומים אחד שלח לי מיילים שבהם הוא קורא לי לחזור את חיק הדת, נערה תמימה ואובדת שכמותי". כמו כל זאב רע, גם הזאב שלנו ניסה להתחפש קודם, "ושלח לי מייל בשם של `ילדה טובה`, דמות שהוא השתמש בה גם כדי להיכנס לפורומים ולחשוף חוטאות כמוני. אפילו שלחתי לו/לה מייל בחזרה, עד שגולשת אחרת אמרה לי שהוא עושה דברים כאלה גם לנערות אחרות כמוני".

אבל לא אנשים כזאבנו ירתיעו את ליאור, שמאותו רגע פשוט התעלמה מהאיש ופועלו, עד שהמיילים חדלו להגיע, "ולמרות שהוא עדיין אוסף את הודעות הפורומים שלי, דולה מהן מידע ומפרסם אותו בהודעות שלו, הרי ההורים שלי כבר יודעים, אז הוא באמת לא מפריע".


 

ד. הפי אנד

היום ליאור כבר מסתכלת על הדברים באופן טיפה יותר רגוע. "החלטתי", היא אומרת, "וזה עושה אותי הרבה יותר מאושרת ממה שהייתי כשהכל היה מבולגן אצלי בראש. הרבה מהחברות שלי עדיין מחפשות להבין מי נגד מי, ומה הן רוצות וצריכות להיות כשהן יהיו גדולות".

היא כבר מתכננת שירות מלא בצה"ל ואחריו מעבר לעיר הגדולה, "למרות שמזהירים אותי שהקסם של תל אביב ייפוג לו מהר מאוד". כשדיברנו היא התבשרה שבקרוב היא תתחיל לכתוב אפילו טור קטן ב"מעריב", שבו היא תגלול את משנתה ומחשבותיה בפני כל עמישראל.

אז מה, אני שואל אותה שניה לפני שהיא נכנסת לתחנה המרכזית, נפרדת מתל אביב שלמדה לאהוב וחוזרת למשפחה והיישוב הדתיים, האינטרנט הזה, זה טוב ליהודים? "אפילו טוב מאוד. זה באמת פתח לי דלת לעולם חדש, והבהיר לי המון על מה שקורה מחוץ לד` האמות של אפרת. שבעולם הוירטואלי, כמו בעולם החילוני, כמו בעולם כולו, יש את האנשים הטובים שלו, את האנשים הרעים שלו, את כל המגוון. שלא לדבר על כמה שזה תרם ליכולת הכתיבה שלי ולביטחון העצמי".

ואז עליסה שלנו שוב נעלמת, עוברת דרך דלתות הזכוכית הגדולות של התחנה המרכזית, בדרך הביתה, שם תהפוך שוב לליאור עם השמלה הארוכה, התקנית, עד ששוב תתחבר לרשת, תשתה את התה הנכון ותחזור להיות מי שהיא רוצה באמת להיות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by