ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הראשון באינטרנט 

הראשון באינטרנט

 
 
גדי שמשון

הקמפיין של מהדורת האונליין של וויינט, עיתון טוב מבית ידיעות אחרונות, מנסה להוכיח שהם יכולים להצליח איפה שדיסני, טיים וורנר וגם מיקרוסופט כשלו - לצאת נגד המהות עצמה של הרשת, ולנצח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ללא מילים
 ללא מילים   
השבוע ישבתי עם ידיד, ע`, די ותיק בתחום האינטרנט, ובין יתר הדברים שעלו בשיחה - חוץ מהתענוג לשמוע את הלכלוכים שאנשי המארקר וגלובס דואגים להפיץ זה על זה, וגם בנושא הזה עוד נטפל בקרוב - עלתה שאלה אחרת, כבדת משקל. והיא - מתי Ynet ישתנה.

Ynet לא יכול לנסות להיות פחות מהאתר הראשון בישראל (עד לפני שבוע היינו מכנים את זה `הם חייבים להיות הקונקורד של האינטרנט בישראל`, אבל באמת לא נעים). בינתיים, עושה רושם, הם הערוץ הראשון של האינטרנט בישראל. המציאות התקשורתית משתנה, מהפכת האינטרנט מתקדמת, מילניום שמילניום, והם מנסים לעשות את העיתון הכי טוב שהם יכולים (וכן כן, אנחנו יודעים שזו רק מהדורת הרצה ויש עוד הרבה דברים בקנה).
 
 
Ynet ישתנו, או שYnet לא יהיו בכלל במשחק. ומאחר וברור שמילא להפסיד כסף, אבל לא להוביל בתחרות זה עניין בלתי נסלח בגוף התקשורתי שנקרא ידיעות אחרונות - הם ישתנו. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מתי. ההימורים שלנו נעים בין שלושה חודשים - הזמן הממוצע שלוקח לאיש תקשורת להבין שהוא לא בקנזס - לבין שנה - אחרי הכל, הזמן הממוצע שלוקח לארגון תקשורתי שנכנס לאינטרנט להבין שהחוקים כאן, אפעס, קצת אחרים.

חבל שאי אפשר היה לשדר באינטרנט את ישיבת הקריאייטיב של הקמפיין לYnet כי יש לזה סיכוי להפוך לקאלט אמיתי, יותר מכל אתרי הצעירים התוססים שמתקלחים מול הוובקאם בשידור חי.

קשה לחשוב על קמפיין שמסגיר כל כך הרבה בורות בשוק בו המוצר פועל: "אם התרגלת לדלג כל שניה מאתר לאתר, ב-Ynet עושים הכל כדי לשנות את זה". זה בערך כמו קמפיין למכונית שיגיד "אם התרגלתם עד עכשיו לנסוע במכונית שלכם לכל מיני מקומות, אנחנו נעשה הכל כדי שלא תצאו מהחניה".

אתם יודעים מה, יש לי הצעה: בואו נראה את עובדי Ynet המסורים, ועובדי שלמור אבנון עמיחי, משרד הפרסום של Ynet, המסורים לא פחות, גולשים ולו ליום אחד בלבד כשמחשביהם חסומים לגישה לכל אתר שהוא לא Ynet (וסליחה מראש מהעובדים המסורים שלא חטאו, אם מישהו באמת ייקח את הרעיון שלי ברצינות).

ולא שהם לא מנסים לעשות אתר שבאמת קשה לצאת ממנו. כדי להגיע ללינקים בכתבה ממוצעת בYnet (הדפיסו ושמרו את הקטע הזה בתור מורה דרך), צריך להגיע לסוף הכתבה, לפנות פרסה לקצה העמוד למעלה, ברמזור השלישי ימינה, אחרי שני בלוקים, מצד שמאל ליד הסופרמקט, שמה אולי תמצאו את הלינקים. אכן, הצלחנו לעבוד על הגולשים, אותנו הם כבר לא יעזבו. המאמץ הזה גם מביא גול עצמי - אם תרצו להגיע לחלק ב` של כתבה כלשהי המופיעה באתר - שוב, תבדקו שאין שוטר, תקחו פרסה, עד למעלה, איפשהו שמה יש את הדבר המצחיק הזה שבאינטרנט קוראים לו לינקים.

הבעיה בYnet, כאמור, איננה התכנים העיתונאיים - מחלקת החדשות שם מציבה סטנדרטים חדשים כל הזמן, וגם טקסטים תמוהים לכאורה כמו דודו טופז (אין גזענות בארץ כי כל האמהות של ילדיו הן מעדות המזרח) זוכים לטיפול בסטנדרטים שלא מצויים באינטרנט הישראלי. שאפו, חברים. הלווי עלינו.

הבעיה היא שYnet, במקרה הכי טוב, הוא עיתון טוב. בסך הכל עיתון טוב, ובאינטרנט זה מה-זה לא מספיק שחבל על הזמן. תשאלו את טיים וורנר. והמהות של האינטרנט, למי ששכח, או טרם הפנים, היא לא העובדה שקוראים אותך על מסך. היא העובדה שאפשר בקלות לקשר מכל מקום לכל מקום. ויש מחקר שחברת IBM עשתה ממש לא מזמן, שמראה שהאתרים שמצליחים הם אלו ש, לא נעים לומר, קשורים חזק לאתרים אחרים.

אז מה אתם חושבים? יש את פורום תרבות דיגיטלית וגם את מנגנון התגובות שלמטה. ומי שרוצה, כמו נניח הקופירייטר האלמוני שעלה על "קשה לצאת" בתור ארגומנט מושך קהל, או כל מי שחושב שYnet לא ישתנו כי הדרך הזו סופה להצליח, מוזמן להתערב איתי ועם ע` פחות או יותר על כל דבר שירצה - מארוחה אצל רושפלד, דרך וויקאנד ביוון ועד ארגז וויסקי - זה יהיה כמו לקחת סוכריה מתינוק.
 

דרך צלחה

הסבא של נענע, שלמרות גילו עדיין מנסה להבין את ההומור של הצעירים (חברי מערכת נענע, מתחנפים כתמיד)
 הסבא של נענע, שלמרות גילו עדיין מנסה להבין את ההומור של הצעירים (חברי מערכת נענע, מתחנפים כתמיד)   
זה לא תענוג גדול להיות המבוגר ביותר בנענע. אם לרגע אני מנסה להשלות את עצמי שאני הבשל, הבוגר והאחראי בסביבה, ישר מגיעים הפרחחים הצעירים שעובדים איתי, חסרי הגבולות, המוסר והכבוד לבוגרים מהם, ובין שאלות כמו "מתי הגנרל אלנבי גירש את הטורקים, סבא?" לבין הפטרת "הנה הקשיש הזה שוב עובר כאן, תיכף הוא שוב יטריד אותנו" (הם לא יודעים שהחלפתי את הבטריות במכשיר השמיעה), כבודי והאוטוריטה שלי במערכת הולכים ונרמסים.

יש ניצוץ קטן של תקווה, בכל זאת. שניים מהצעירים בעובדי נענע, שניהם פחות מעשרים, שהיו כאן מההתחלה, אי שם במאה הקודמת, עוזבים בימים אלו. ולמרות שהממוצע הנענעי עומד כרגע על פחות מחצי הגיל של סבא, זה כבר נותן תקווה. כזקן השבט, הרשו לי לברך את ההולכים:
 
 
עידן יובל, שהיה מראשוני העובדים בנענע, עזב אותנו בחודש האחרון. יצא לי לעבוד בחיי (ואני און אנד אוף בהי-טק מ 1991) עם לא מעט מתכנתים. הכישורים הנדרשים ממתכנת טוב, שצריך להתמקד בשורות על שורות של קוד שהאיות והמשמעות של כל אחת מהן יכולה להשפיע על כל האפליקציה, גורמים לזה שמעטים מהם טורחים לראות את התמונה הכללית.

עידן, שהיה ראש צוות פיתוח אצלנו בנענע עוד בטרם מלאו לו 18, היה מסוגל לראות, להבין ולהציע רעיונות גם בתחומים שלכאורה היו מחוץ לעניינו של המתכנת. עבדנו יחד על ההקמה של נענע, ואני גאה ושמח על שזכיתי לעבוד איתו, ועוד בתחילת דרכו.

יוני שדמי, ראש הפרחחים שלא נוהגים כבוד במבוגרים מהם במערכת, עוזב אותנו בקרוב לטובת הרס"ר החדש שצה"ל ינפק לו. בעיני הוא היום אחד מחמשת הכותבים הטובים ביותר בארץ על אינטרנט.

למרות שלא תמיד נשפכתי מהסגנון (הביטוי "יאללה יאללה זקן מוזר" כלפי עורכו הישיר הוא TM שלו), לא תפסתי אותו כותב ולו שטות אחת, מהסוג שהעיתונות הישראלית עדיין מתלהבת לפעמים לפרסם בנושא הרשת. וזה נכס שיהיה מאוד חסר לנו כאן בנענע. שיהיה בהצלחה יוני, ועצה לדרך: אל תגיד למ"כ שהבדיחות שלו לא מצחיקות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by