ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
סליחה, יש לי הומלס בבית 

סליחה, יש לי הומלס בבית

 
 
איל שפירא

דנה, רחוב דוד המלך, 01:50

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דנה. אחרי הסבר קצר הבנתי שההומלס הוא לא סתם הומלס
 דנה. אחרי הסבר קצר הבנתי שההומלס הוא לא סתם הומלס    
בימי העוני העליזים שלה, גרה דנה עם שותף תמהוני אך חביב ליד שוק הכרמל. "אחלה אזור אבל מלא הומלסים, כאלה שמחכים עד הערב ומסתערים על השאריות משוק. אחר-כך הם באים ומעלים גרה על הכניסה לבניין שלי. מקנחים את סעודת המלכים שלהם עם וודקה זולה. אצלי בחדר מדרגות. ואני, בכלל יש לי הומלסופוביה היסטרית, מתה מפחד מהם".

לילה אחד, דנה חוזרת מהעבודה, קרועה מעייפות - ועל מפתן חדר המדרגות יושב לו הומלס לא מוכר. בא לשכונה בחור חדש. "הוא ממש חסם לי את הכניסה, בחור מרופט, מטונף, עם שיער וזקן מדובללים ושקיות ניילון ישנות של הקו-אופ. לא ידעתי איך לעבור מעליו. והוא רק ממלמל `א-בי, א-בי`. ישר חשבתי איזה מניאק, עלה וראה את השם של השותף שלי על הדלת ומתכנן לפרוץ".

בכוחותיה האחרונים דילגה מעל הממלמל ועלתה לדירה. ישבה בסלון מאחורי הדלת הנעולה וקיללה את גזע ההומלסים באשר הם.

אחרי פחות מחצי שעה, עדיין יושבת בסלון, עצבנית אש, מגיע אבי השותף חבוק בזרועותיו של ההומלס הממלמל. "ממש אחים. אחרי הסבר קצר הבנתי שההומלס הוא לא סתם הומלס ולא סתם הוא מלמל `א-בי`: זה היה חבר טוב של השותף שלי עוד מהצבא, שאושפז בשלוותה או משהו כזה ועשה גיחה אסורה לתל-אביב. זה היה בועז החתיך והמהמם שהכרתי לפני שנה ומשהו. היה לנו אפילו איזה קטע פעם", מגחכת דנה.
 

אבי לקח את החבר החדש-ישן, קילח אותו, גילח אותו והוא נשאר כמה ימים בדירה. "זה היה די מעצבן. הוא ישן בסלון ובלילות הוא מלמל `דנה, דנה` בקול בס דבילי ושקט. כמעט כמו האוולין-אוולין מחולה אהבה בשיכון גימל".

יום אחד חוזרת דנה הביתה. אבי השותף ובועז האקס-הומלס יצאו לשתות משהו. "נכנסתי לחדר שלי, לממלכה הקטנה והפרטית שלי, וקיבלתי חום! משהו באנרגיה של החדר היה שונה, אבל לא ידעתי מה".

ממבט ראשון הכל היה נורמלי, אבל ממבט שני הכל היה מופרע. הפסיכי החליט, כמחווה של רצון טוב, לסדר לה את החדר.

"עשה לי סדר עולמי חדש: בגדי החורף נויילנו בתוך שקיות, ונאטמו עם שעווה, הטמפונים הוצאו מחוץ לקופסא שלהם והועמדו בשורות-שורות, כמו חיילים לבנים וטיפשים, החזיות בארון היו תלויות על הקולבים בזוויות בלתי אפשריות, הספרים בספריה היו הפוכים, עם הדפים מקדימה והקשה מאחורה, עלי כותרת חיכו לי מתחת לשמיכה והכי פסיכי: חלק מתמונות הילדות שלי נגזרו בצורת אורגמי. עשה מהם פסיפסים אמנותיים".

"מה יכולתי לעשות? חיפשתי דירה חדשה".

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by