ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ומה עושים עם הילדים? 
 
 מי ישמור עליהם? (אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה)   
 
טלי לכיש

כנס שהתקיים בשבוע שעבר ניסה לתת מענה לנושא הגבלת התכנים ברשת. המגמה: ההורים יחנכו, אבל בסופו של דבר הגולשים הם אלה שיחליטו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אין ספק שהאינטרנט שינה את העולם בו אנו חיים, והפך לגורם מרכזי בחיינו. כמעט בין רגע נפתחו בפנינו עולמות עצומים של ידע ומידע, מרחקים וזמני תגובה התקצרו למינימום, התאפשרה לנו גישה לתכנים שהיו בעבר קשים להשגה והיום נמצאים במרחק הקלקה יחידה, ועוד יתרונות רבים ומגוונים שקצרה היריעה מלמנותם (כמו העובדה שאתם קוראים אותי עכשיו).

החוסר באחידות, בגבולות, במחיצות, בהיררכיה וברשות מפקחת בשילוב עם האנונימיות שהרשת מאפשרת הם חלק ניכר ממה שמאפשר לה להיות מה שהיא - לטוב, אבל גם לרע, ובסוג הזה של "רע" אי אפשר להקל ראש.

החסרונות שמביאה עימה הרשת רבים ומגוונים בדיוק כמו יתרונותיה: אפשר להגיע בקלות בלתי נסבלת לחומרים שלא רצוי שילדים ולעתים גם מבוגרים ייחשפו אליהם, כמו פורנוגרפיה קשה, פדופיליה או תכנים גזעניים, בין אם בשוגג או בכוונה תחילה; בעלי עסקים ואינטרסים אחרים מנצלים את התשתית לפרסם עצמם בדרך הקלה והמציפה; ואולי החמור מכולם, בחסות האנונימיות אפשר לבזות ולהכפיש אחרים, ועד לבצע עבירות ומעשי פשע חמורים.
 
 
לאחרונה החלו להיעשות ניסיונות להגדיר כללים ונורמות התנהגות וולנטריים במרחב חסר ההיררכיה והגבולות של הרשת. הצורך כמובן הינו גלובלי, וכך בשבוע שעבר נערכו במקביל שני כנסים העוסקים בנושא – בצרפת ע"י ארגון osce, ובישראל התקיים הכנס השנתי של עמותת אשנ"ב (אנשים למען שימוש נכון באינטרנט) בשיתוף עם איגוד האינטרנט הישראלי והמכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת ת"א, תחת הכותרת: "חופש מול גבולות ברשת".

בעוד שבכנס בצרפת שמו את הדגש על שנאה ברשת אל מול חופש הביטוי, שמהווה רק אספקט אחד של הסוגיה, בכנס הישראלי דנו בנושא מכמה היבטים, כאשר בסופו של דבר הגיעו משתתפי הכנס להסכמה על שתי דרכי הפעולה הרצויות במרחב החדש שבא וצפצף על כולם: הראשונה היא הסדרה עצמית, והשנייה היא חינוך ישן וטוב למוסר וערכים.
 

גולש, סדר את עצמך

עד לפני מספר שנים, מי שבכלל הזכיר את צמד המילים "הסְדַרה" ו"רשת" יחדיו, נחשב לפרנואיד ורדוף. כיום, ישנה הבנה שיש צורך בקביעת כללים מסוימים; שחופש אינו בהכרח מנוגד לגבולות; שכדי לשמור על החופש צריך לעתים לשים גבולות מסויימים.

הסדרה "ציבורית" בהקשר של האינטרנט נועדה מראש לכשלון, ולמעשה כלל אינה רלוונטית. לעומת זאת, הסדרה "עצמית" (או "פרטית" בשמה האחר) היא הפתרון שמסתמן ככיוון אליו פונה הרשת בימים אלו. המשמעות של הסדרה מסוג זה היא קביעת נורמות התנהגות בתחום נתון על ידי הגורמים המעוניינים באותו תחום (התעשייה, ספקי השירותים, הציבור). הנורמות הינן בעלות אופי וולונטרי, בניגוד לחוקים ודינים שתוקפם מחייב משפטית.

הרעיון הוא כי בדרך זו הקביעות יגיעו מלמטה - מהציבור ומהגורמים הפעילים בשוק, במקום כקביעה מלמעלה - מהכנסת, הממשלה ומבתי המשפט. חוקרת האינטרנט קארין נהון-ברזילי טוענת כי הסדרה מסוג כזה, שמגיעה מהשטח ולא נכפית על הגולשים, היא א-פורמלית, גמישה ומתאימה עצמה לאופייה של הקהילה. כפועל יוצא, היא תהיה מקובלת על הגולשים, והם ישתפו איתה פעולה בשמחה.

באשנ"ב מקווים שעם התקדמותו של הליך ההסדרה הפרטית, ולאחר גיבוש משותף של כללים, יפעילו בעלי האתרים את אתריהם בהתאם לכללים שיקבעו והאתר יקבל 'תו תקן' שיאפשר לכל גולש לדעת מראש (עוד לפני שגלש באתר) שאתר אליו הוא נכנס אכן פועל בהתאם לאותם כללים מוסכמים.

נתיב הפעולה השני שהוסכם כי יש לאמץ הוא דווקא עתיק יומין, כמעט כמו האנושות עצמה: שילוב בין חינוך ומוסר.
 
 

חברה במבחן

ראשית, מרבית מן ההורים בעצמם לא ממש מתמצאים באינטרנט, ואפילו עוד יותר הורים לא מודעים לסכנות שאורבות לילדיהם – החל באתרי פורנו שיכולים להזיק להתפתחותו המינית התקינה של הילד, דרך פדופילים, וכלה באנשים חורשי רעה שישמחו לשים את טלפיהם המטונפות על נפשו הבודדה של נער אבוד, ולדחוף אותו להתאבדות.

שנית, ביה"ס, כפי שהוא היום - מיושן וארכאי ובעל גבולות שמרניים, לא יכול אפילו להתחיל להתמודד עם האינטרנט במצבו, ובטח ובטח שלא להכניס את האינטרנט לגבולות שהוא מצוי בהם. ד"ר יעקב הכט, ראש המכון לחינוך דמוקרטי והראשון להכניס אינטרנט לבית-ספר בארץ, מאמין שהאינטרנט יכול לעשות מהפכה בחינוך. הכט טוען שהאינטרנט הוא סוס טרויאני שהוכנס למערכת, ובעתיד הלא רחוק "יפוצץ אותה מבפנים". האינטרנט יגרום לבקעים שרק יילכו ויתעצמו, עד שלא נוכל להתמודד איתם יותר, אלא אם נפתח בדיאלוג חינוכי.

ומה כוונת המשורר במקרה הזה? בגדול, הכט טוען שצריך לדבר עם הילדים על דברים שהם רלוונטים למציאות החדשה, ובשפה שלהם, על מנת להתגבר על הפער הענק שנוצר בין מבוגרים וילדים. הוא מציע לערוך קורסי הכרות להורים שלא מתמצאים במדיום, אפילו להראות להורים ומורים פורנו באינטרנט, לעורר דיון בחדר המורים בנושא, כל זאת כדי שמי שאמורים לחנך את הדור הצעיר יבינו על מה הם מדברים, מה הם הולכים ללמד את הילדים. רק כך יש סיכוי אמיתי שהמסר אכן יחלחל לדור הצעיר.
 

חופש בתוך גבולות

אכן, אין נוסחת פלאים, אלא תהליך שאין לו תחליף, ושאליו שותפים כל הגורמים בחברה: ההורים, מערכת החינוך, המשטרה, עיתונות, פורטלים, ספקי אינטרנט, הקהילות וציבור הגולשים עצמו. הבסיס לכל מה שנאמר לעיל הוא כל כך פשוט וטריוויאלי, שמפליא שהיה צורך בכנס כדי לעלות על העניין. ובמה מדובר? התשובה: מוסר ישן וטוב; לכבד את הזולת, לכבד את החיים, לא לגנוב (זכויות יוצרים), וכיוצא בזה. סנ"צ מאיר זהר, ראש מפלג פשעי מחשב במשטרה, אף מחדד את הנקודה וטוען שהכל מתחיל בבית, ב-ד' אמותיו של כל אדם. כמו שתמיד אמרו לנו, הכל מגיע מהבית. אם ההורים לדוגמא, יורידו באופן לא-חוקי סרטים ומוזיקה, גם ילדיהם יעשו כן, וכך הלאה. כמו בשאר תחומי החיים, האופן שבו הדור הצעיר צורך את האינטרנט, מושפע מאד מהאופן שבו הדור המבוגר צורך אותו.

בשורה התחתונה אם כן, יש לזכור שחופש הביטוי הוא אמנם ערך עליון, אבל יש למצוא דרכים לאזנו מול אספקטים חשובים לא פחות, כמו: בטחון, פרטיות, חופש ביטוי של אחרים, ועוד. לכן קביעת גבולות, היא למעשה החופש שניתן לגולשים; והאדם הפשוט – גם כפרט, וגם כחלק מקהילה, הוא זה שיחליט אילו גבולות הוא בוחר לשים, ולמי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by