ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
דור הפורנו 

דור הפורנו

 
 
דביר וולק

עשרות תוכנות סינון, אלפי שומרי מוסר, חוקים, והורים זועמים מנסים לעמוד בין הילדים שלכם לבין הכמויות הבלתי נדלות של פורנוגרפיה באינטרנט. האם זה יעיל? לא. האם הפורנו משחית את הילדים שלכם? עוד לא הוכח שהטלוויזיה פחות מזיקה. עדכון מחזית המאבק האבוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פתרונות לגישה של ילדים לפורנו לא חסרים. השאלה היא אם הם אפקטיביים
 פתרונות לגישה של ילדים לפורנו לא חסרים. השאלה היא אם הם אפקטיביים   
השעה היתה משהו בסביבות שתיים בלילה. מסוג הלילות האלה שאתם משועממים, עייפים ואדומי עיניים, אבל מסרבים להתנתק מהרשת. פתאום אני קולט את אחי הקטן, ילדון מתוק ומקסים בן 14 דאז, עולה אונליין באייסיקיו. מה אתה עושה ער בשעה כזאת, ועוד באינטרנט? תשמע, עונה לי הדרדס, אני גולש באתרי סקס עם החברה שלי. ואמא שלך יודעת? ובכן אמא, עכשיו את יודעת.

אכן, מזע-זע מה שקורה באינטרנט הזה של הצעירים היום. מה זה צריך להיות שכל מצורע ונגוע שחין יכול לפתוח אתר ולהחדיר רעיונות זימה נוראיים למוחותיהם הזכים של ילדי ציון? הרי אילולא היו מחוברים לאינטרנט, ודאי היו עושים משהו הרבה יותר מהוגן, נניח משחקים במחניים, עוזרים לקשישים לחצות את הכביש ונוטעים עץ בהרי ירושלים.

פתרונות לבעית נגישות הנוער לחומרים פורנוגרפיים ברשת לא חסרים, וזה לא חדש. השאלה היא עד כמה הם אפקטיביים, ונצא מנקודת הנחה שכשכותבים בכניסה לאתר פורנו שהכניסה היא מגיל 18 בלבד, הזאטוט שלכם לא ילחץ על היציאה וימצא את עצמו באתר של דיסני. נכון?
 
אתר פורנו. אף אחד לא יעצור את הילדים
 אתר פורנו. אף אחד לא יעצור את הילדים   
מצד אחד, יש את הפתרונות הקלאסיים. כבר לפני שלוש ארבע-שנים התחיל לפרוח שוק של תוכנות "אח גדול", שיעקבו אחרי מעשי הצאצא ברשת ללא ידיעתו או פשוט יצנזרו את הגלישה של ילדכם הזך, ויבדקו אם האתר אליו הוא גלש אכן עומד בסטנדרטים המוסריים המקובלים (נניח, אתר הבית הלבן, whitehouse.gov ולא אתר הסקס whitehouse.com, נסו את ההבדל ותבינו). תוכנה פופולרית כזו לדוגמה היא סייבר פטרול. התוכנה בודקת כל אתר שהמשתמש נכנס אליו, ובמידה והאתר שייך לרשימה של אתרים אסורים, אי אפשר להכנס אליו.

אגב, אנשי סייבר פטרול אפילו הרחיקו לכת, והכינו כמה אינדקסי סינון: רשימת אתרים אסורים לילדים, לנוער, ולגלישה מהעבודה. אפשר אפילו לכוון את רמת המוסריות של האתרים, ולקבל סינון משתנה של האתרים בהם יבקר ילדך, לפי השקפת עולמך. נניח שאתם חושבים שזה בסדר שיובלי הקטן יראה את הציצים של פאמלה אנדרסון, אבל לא גופות מרוטשות? אין בעיה, הסייבר פטרול יסדר הכל.

הבעיה עם תוכנות מסוג זה היא כפולה: מצד אחד, מכיוון שחלקן עובדות בעזרת אינדקס אתרים, עדיין ניתן להיכנס לאתרים נידחים באמת, שלא מופיעים באינדקס. מצד שני, לפי מיטב חוקי ההיצע והביקוש, אתרי ההאקרים-צעצוע מוצפים בפאצ`ים ובתוכנות קטנות שמנטרלות כל תוכנת צנזורה כמעט, ביעילות מירבית, ומבטיחות שהילד יוכל לראות כל אתר שהוא רוצה.
 
פורנו באינטרנט. החוקים למניעה בלתי ניתנים לאכיפה
 פורנו באינטרנט. החוקים למניעה בלתי ניתנים לאכיפה   
מקומה של מערכת החינוך הוא, כמובן, בחזית המאבק על נפשות ילדינו. אחרי הכל, המורים תמיד דאגו למוסריותם של התלמידים, ואסרו עליהם גם להכניס קונדומים לבתי הספר במשך די הרבה זמן, שלא ייכנסו להם רעיונות לראש. הפוטנציאל המשחית של הרשת מנע מהרבה בתי ספר לחבר את תלמידיהם אל העולם, עד שנמצא פתרון: לפני שבועיים השיקה רשת "קישורים", רשת המחשבים של קהילת החינוך הישראלית, מערכת שנועדה לסנן אתרי סקס ממחשביהם של תלמידים משועממים.

המערכת, שאמורה להיות מופעלת בכל אלף בתי הספר שמחוברים לרשת קישורים, נוצרה לאחר שהתגלה כצפוי, כי תוכנות המדף הסטנדרטיות שהותקנו בבתי ספר בכדי למנוע גלישה לאתרי סקס, נמחקו ונעקפו בידי התלמידים היצירתיים.

החידוש במערכת, שמתבססת על תוכנת Puresite, הוא בכך שהיא אמורה "ללמוד" את התנהגותו של אתר הסקס הממוצע בכדי לזהות אותו, ליירט אותו ולמנוע מהתלמיד הלהוט להוריד עוד תמונות של ערומות. נחמד מאוד, בהנחה שזה יחזיק, אבל הרי אפילו ראש הממשלה רוצה שלכל ילד יהיה אינטרנט בבית, ככה שלעצור את האינטרנט המרושע מלפלוש למוחותיהם של הילדים, זה לא ממש יעצור.

אז מה עושים? עוד חזית שהתגייסה למאבק היתה המחוקקים האמריקנים. הרעיון שהוצע בהצעת החוק להגנה על ילדים מפורנוגרפיה היה פשוט: לחייב כל אתר שמכיל תכנים שאינם ראויים לילדים, לדרוש בכניסה אליו הכנסת כרטיס אשראי, אמצעי שנועד לוודא כי הצופה אכן בוגר, ולדרוש קוד כניסה נוסף. ולא שכל מיני אתרים מפוקפקים היו מתנגדים לקבל את מספר כרטיס האשראי שלכם ("השירות הוא בחינם! רק שני דולר בחודש לתקופת ניסיון של יומיים!"). אבל ההצעה נפלה עוד בתת ועדה של הקונגרס, כיוון שהתקנת אמצעי הזיהוי וההרשמה יעמיסו נטל כלכלי בלתי סביר על האתרים, ובעיקר כיוון שההגדרה לתכנים ראויים לסינון, מתבססת על היותם פוגעניים לפי "הסטנדרטים הנוכחיים של הקהילה", והיא בלתי ניתנת לאכיפה. האם הסטנדרטים המקובלים של הקהילה בניו-יורק זהים לאלה של עיירת רדנקס בדרום קרוליינה? ברור שלא. אז איזה סטנדרטים נאמץ כמקובלים? בקיצור, לא ריאלי.
 
 
בוורלי הילס. אותו סאבטקסט כמו פורנו
 בוורלי הילס. אותו סאבטקסט כמו פורנו   
חוק נוסף שנמצא בהליכי חקיקה בארצות-הברית, והוא דווקא הרבה יותר הגיוני ונחוץ, אם כי מעט מפחיד, הוא חוק למלחמה בתעשיית המין הפדופילית, שמשגשגת גם היא ברשת. החוק יאפשר לרשויות לעקוף בסיבוב כמה סעיפי יסוד בחוקה האמריקנית בלי לשאול יותר מדי שאלות, אם הם חושדים שאתם מפיצים חומרים פדופיליים באינטרנט. החוק מאפשר לחוקרים להתחקות אחרי שיחות טלפון וכל תקשורת אלקטרונית אחרת של חשוד בהפצת פורנוגרפיית ילדים, או בהדחת ילדים לזנות או פעילות מינית בלתי חוקית אחרית. אבל החוק הזה מטפל באספקט אחד מאוד בסיסי, ועדיין לא מפריד בין ילדיכם לבין התועבה.

ברור לכולם שפתרונות קיצוניים יותר כמו החלת צנזורה על התכנים בכל האינטרנט הם לא ריאליים. ככה שיוצא שהמאבק, מהזווית של שומרי המוסר כביכול, די אבוד. כמובן שאף אחד לא היה רוצה לתפוס את הילד שלו מול אתרי סקס, אבל עושה רושם שאין הרבה ברירה. והשאלה היא עד כמה פורנו כשלעצמו, באמת גורם לנזק.

עוד לא נערכו מספיק מחקרים בנוגע להשפעה של פורנוגרפיה על ילדים (בין השאר, כנראה, כיוון שאף אחד לא רצה לחשוף ילדים לפורנו, גם לא באופן מבוקר), אבל ועדה נשיאותית בארצות-הברית שבדקה את הנושא בשנות השבעים, קבעה כי ככל הנראה לילדים לא נגרם נזק מחשיפה לחומרים אירוטיים, וכי ההשפעה שיש לפורנוגרפיה על התפיסה הערכית של סקס, קשורה לעולם הערכים שעל פיו חונך הילד.

 
הבעיה עם הפורנוגרפיה שקיימת ברשת (ולא רק ברשת) היא בעיקר האופי המשפיל והמכני של רוב החומר שקיים בנמצא. הבעיה, אם כך, היא לא שיש יותר מדי פורנו, אלא הפורנו עצמו. תודו שאם כבר הילד שלכם רואה אתרי סקס, הייתם מעדיפים שזה יהיה באתר שאתם מכירים ויודעים מה יש בו.

אסור לשכוח גם שהפורנוגרפיה באינטרנט היא רק הקצנה והחצנה של המסרים החברתיים שהמדיה כולה - הטלוויזיה, הקולנוע והעיתונות הכתובה - מעבירה לנו כל יום. אין הבדל אמיתי בין הסאבטקסט של משמר המפרץ או אפילו בוורלי הילס, לבין הסאבטקסט של אתרי פורנו סטנדרטיים - כמו שאין הרבה הבדל בין הסאבטקסט של תיקים באפלה לסאבטקסט של אתרי גופות מרוטשות, סוג אחר של פורנו. אבל מכיוון שהצביעות של תעשיית הבידור אוסרת על הצגת סקס כלשהו בתכנים הקולנועיים והטלוויזיוניים הלגיטמיים, אין לילדים דרך להיחשף לפורנו מלבד באינטרנט או בערוצים פחות לגיטימיים, שם החומר אינו מותאם לצריכה על ידי ילדים.

שלא לדבר על השאלה שצריכה להישאל, מה גורם יותר נזק מוחי לילד בן :11 צפיה באתרי פורנו או בילוי של אחר צהריים מול ערוץ הילדים?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by