ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
די קטן, הא? 

די קטן, הא?

 
 
דורון פרידמן

המתכנת המקורי של "דום" רצה להביא לנו את קפיצת הדרך הגדולה הבאה בעולם משחקי המחשב. שיישאר ברצון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה חיכינו, כמה רצינו. דאיקאטאנה
 כמה חיכינו, כמה רצינו. דאיקאטאנה   
הרי זה היה ברור. בניגוד למה שמכונת יחסי הציבור המשומנת רצתה לגרום לנו לחשוב, ג`ון רומרו, אחד מצמד התכנתים שיצר את "דום", הוא לא המשיח, הוא לא קוסם ולמען האמת, הוא גם לא ממש גאון. מקסימום, הוא מתכנת משחקים מוכשר-מינוס, עם אגו בשמיים ובוסים עצבניים במיוחד.

ממשחק למשחק, מתגלה חברת ION STORM, החברה אותה ייסד בקול תרועה רמה, כאחת האכזבות הגדולות ביותר בהיסטוריה של עולם משחקי המחשב. Dominion היה ביזיון אחד גדול, Anarchonox יגיע אלינו כשכבר אצא לפנסיה, ו-Daikatna כנראה המשחק העיקרי שבגללו נוצרה החברה, מתגלה כאקדח קפצונים עלוב בעולם של תותחי פלסמה ומשגרי טילים אטומיים.

רומרו, שהתחיל את דרכו בחברת ID Software, והיה כאמור שותף מרכזי ביצירת Doom וQuake-, החליט שהגיע הזמן לפתוח בקריירת סולו. למצער, ההצלחה, האגו והיהירות עלו לו לראש. שמו המלא של המשחק הוא John Romero`s Daikatna, כמה צנוע.

עם כל הכבוד לשם המפוצץ, הדבר הכי טוב שאפשר להגיד לזכותו של רומרו, וגם זה רק אם מתאמצים מאוד, הוא שהוא אינו אשם בכל המחדלים, שהמשחק אינו גרוע עד כדי כך, ושאפילו ניתן למצוא בו כמה נקודות חיוביות.
 
ארבע קצוות תבל מעולם לא נראו גרועות יותר
 ארבע קצוות תבל מעולם לא נראו גרועות יותר   
אינספור דחיות, תהליכים בירוקרטיים, משברים וחיכוכים מול EIDOS, החברה המשווקת (שאף היא ראתה ימים טובים יותר), הנחיתו על המשחק סדרה של מכות מוות. אם הוא היה יוצא לפני שנתיים, מילא. אבל לשחרר בימינו אלה משחק רציני שמתבסס על מנוע Quake 2, במיוחד לאחר ש-Soldier Of Fortune כבר הוציא ממנו את המיץ והניחו על משכבו בכבוד, הוא אקט הגובל בהתאבדות מסחרית.

Soldier of Fortune יותר טוב מ-Daikatna, גם Half Life יותר טוב ממנו, ואתם יודעים מה? אפילו Kingpin, משחק תלת מימדי בינוני שהתבסס בעיקר על אלימות אידיוטית, יותר מהנה מ"דאיקאטאנה".

רומרו דווקא התכוון לטוב: הוא רצה ליצור משחק תלת-מימדי מזווית ראייה ראשונה שפורץ את גבולות הז`אנר המשומש, משחק המשלב עלילה אפית מוחשית ורחבת יריעה, אלמנטים של משחק תפקידים וכמות אדירה של שלבים המתרחשים בארבע קצוות תבל בארבע נקודות זמן שונות.

כל נקודת זמן שונה לגמרי מהשניה, וכוללת סיגנון גרפי אחר, כלי נשק המותאמים לתקופה ואווירה ייחודית. קחו את Time Commando העתיק והמוצלח של חברת Adeline, הסבו אותו לתלת-מימד, ואולי תקבלו שבריר ממה שרומרו שרצה שנקבל. שישאר ברצון.
 
בתפקיד הכושי התורן. סופרפלי ומיקיקו בפוזה אופיינית
 בתפקיד הכושי התורן. סופרפלי ומיקיקו בפוזה אופיינית   
העלילה דבילית, כרגיל - הירו מיאמוטו, גיבור המשחק, הוא בחור יפני אמיץ הרוצה לתפוס כמה ציפורים במכה אחת: גם להציל את העולם מפני מדען מטורף, גם לנקום את דם אבותיו, וגם למצוא איזה אחת, מיקיקו שמה, בחורה יפנית אמיצה בעצמה, שאמורה להיות לו לעזר בהמשך הדרך, ביותר ממובן אחד.

החוליה המקשרת בין המטרות הללו היא חרב הדייקטנה, כלי נשק יפני עתיק ומקרטע שמאפשר מסע בזמן. על מיאמוטו, שאבותיו הם-הם אלה שיצרו את החרב, להשיב אותה מידי אותו מדען, שמשתמש בה לצרכיו הזדוניים, כגון חיתוך לחם וכדומה.

בנוסף, מסתבר שמיקיקו, שמתפקדת גם כבתו של האדם שמגייס את מיאמוטו למשימה, נושאת סיווג ביטחוני גבוה המאפשר לה להוציא מחרב הדייקטנה את המקסימום, בעוד מיאמוטו, כך מסתבר, בקושי מסוגל לנופף בה. אבל זה עוד ישתנה.

עוד במשחק סופרפלי ג`ונסון, הבריון האמריקאי השחור הקירח התורן שבא לעזור, ונקבל משולש אתני פוליטיקלי-קורקט טיפוסי.

בדומה לצוותי השומרים החביבים של Half Life, מלווים סופרלי ומיקיקו את השחקן לאורך השלבים ונלחמים לצידו. ניתן להורות להם להתקיף ולסגת, אם כי בדרך כלל הם מצליחים להסתדר לבד.

אלמנט משחק התפקידים מתבטא במנגנון יכולות פשוט: ככל שנתקדם יותר, נהרוג יותר ונצליח יותר, נקבל "נקודות ניסיון", נקודות אותן עלינו לחלק לפי ראות עינינו בין מספר תכונות הניתנות לשיפור, כגון גובה קפיצה, קצב אש, רמת בריאות מקסימלית, מהירות ועוד. גימיק חמוד, אבל לא יותר.
 
 
בוא אלי פרפר נחמד, וייקח לי שעה לכוון עליך את החרב המחורבנת. אויבים בדאיקאטאנה
 בוא אלי פרפר נחמד, וייקח לי שעה לכוון עליך את החרב המחורבנת. אויבים בדאיקאטאנה   
גיוון השלבים והתקופות הוא הצד החזק במשחק: במהלך הרפתקאותיה תבקר השלישייה האתנית ביפן המאוד-העתידנית, סן-פרנסיסקו הקצת עתידנית, נורבגיה העתיקה, ויוון המאוד עתיקה. לכל תקופה, כאמור, נשקים, אביזרים ואויבים בלעדיים.

אז מה כל כך גרוע פה, בעצם?

מגרעה ראשונה: המנוע של Quake 2 מת. חאלס. די. נגמר. יש מנועים חדשים יותר, חזקים יותר וטובים יותר בשוק. רואים את זה בגרפיקה, רואים את זה בביצועים. Daikatna הוא פשוט משחק מיושן.

מגרעה שנייה: יתושים, צפרדעים ושרצים אחרים. תקראו לי מיושן, אבל כשאני משחק במשחקי תלת-מימד בגוף ראשון, אני אוהב להילחם נגד בני אדם, מקסימום זומבים או רובוטים. אין דבר מתסכל ומרגיז יותר מאשר לכוון את הנשק על איזה חרדון מיניאטורי מעופף. לרוב לא פוגעים, לרוב הם מגיעים בכמויות, ולרוב הם משמשים רק כממלאי מקום. ב- Daikatna יש המון חרדונים מעופפים.
 
מגרעה שלישית: פשוט לא כיף לשחק. למרות העלילה, הדמויות ומנגנון נקודות הכח, המשחק ליניארי, פשוט ואנמי. Half Life היה מותח ואפילו מרגש. SOF היה מהנה ואינטנסיבי. Unreal Tournament היה פצצת אדרנלין. Daikatna מעייף.

מגרעה רביעית: ג`ון רומרו. Daikatna הוא משחק המוכיח, בצורה מושלמת וברורה, שיחסי ציבור מוגזמים, "הייפ" תקשורתי מנופח ומתכנתים אגו-מניאקים המקבלים סיפוק כאשר הם רואים את שמם מתנוסס בגדול על האריזה, נועדו בדרך כלל לכסות על חוסר יכולת.

יתכבד נא אדון רומרו, ייקח את כל הכסף שבוזבז על עיצוב משרדי Ion Storm, ירכוש כמה טונות של טיפקס, ויעבור ממדינה למדינה, מחנות לחנות, ממשחק למשחק, וימחק את שמו מאחד המשחקים הגרועים, המשעממים והמאכזבים של השנה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by