ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כרוניקה של הפסד ידוע מראש 

כרוניקה של הפסד ידוע מראש

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

ירושלים, עושה רושם, היא סלע המחלוקת של שיחות קמפ דיוויד. אך פתרון בעיית ירושלים יהיה כואב לכל הצדדים: לישראלים, לפלסטינים - ולברק ולערפאת, שפשרת ירושלים תגדע את המנהיגות שלהם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ערפאת עם קלינטון ועריקאת. הוא יפסיד, אבל לא רק הוא
 ערפאת עם קלינטון ועריקאת. הוא יפסיד, אבל לא רק הוא   
הבוקר, כשרוקנתי את תיבת הדואר במעוני הדל, מצאתי בין הפרסומות ל"איציק השרברב" ו"יוסי הצבע" גם פלאייר בצבעי המולדת, עם הזמנה אישית ל"הפגנת ענק" נגד הנסיגה מהשטחים בכיכר רבין בתל-אביב.

ההפגנה נקבעה ליום ראשון, יען כי הצד השני של המתרס כבר שריין לעצמו את הכיכר בכל המוצ"שים הקרובים, למרות שאין בכוונתו להפגין במקום בכל מוצ"ש. ככה זה אצלנו: לי אין כל כך מה לעשות עם זה, אבל אני אדאג שגם אתה לא תוכל להשתמש בזה, גם אם זה יעלה לי הרבה כסף.

אם תרצו, זו מהות המחלוקת הישראלית פלסטינית שנדונה כעת בחדרי חדרים בקמפ-דייויד: לברק כבר מזמן אין מה לעשות עם ירושלים המזרחית, עם גושי ההתנחלויות ביהודה ושומרון. אבל הוא ימשיך להחזיק את הקלפים קרוב לחזה, גם אם זה יעלה לו הרבה, גם אם זה יעלה לנו הרבה.
 
מציאות שיוצרת היסטוריה. ברק וקלינטון
 מציאות שיוצרת היסטוריה. ברק וקלינטון   
ימי קמפ דייויד מודל אלפיים מעוררים משום מה ברוב אמצעי התקשורת נוסטלגיה תמוהה לקמפ דייויד של בגין וסדאת. בעיני, ההיסטוריה של אז אינה דומה להיסטריה של היום. בגין וסדאת היו אנשים של חזון, של אמונה. כשאני צופה בתמונות המגיעות מקמפ דייויד בברק וערפאת הדוחפים זה את זה בדלת הכניסה, מעוררת בי ההשוואה הלז גיחוך.

הן ברק והן ערפאת נראים כמי שכפאם שד להיכנס לבית: לברק יש את שדי הקואליציה, לערפאת את שדוני החמאס. לאיש מהם אין מנדט מבית לבצע הסכם "היסטורי". גם צמד המילים הנדוש "משאל עם" הוא קליפה ריקה: בישראל ה"עם" הוא הרב עובדיה, בעזה הוא השייח יאסין.

ירושלים, כך נראה, היא סלע המחלוקת בפסגה הנוכחית. לישראל היה נוח שנים רבות, לדחות את הדיון בנושא ירושלים. בגין, שמיר, רבין, פרס, ונתניהו העדיפו כולם כאחד "להוריש" את בעיית ירושלים לבאים אחריהם, ולדחות את הקץ.

אך כמו שנכתב כאן בעבר, המציאות היא שיוצרת את ההיסטוריה, כך גם בנושא ירושלים. בא ברק, והמציאות טפחה על פניו: השליטה הפלסטינית במזרח העיר שחולקה לה יחדיו ובערים הערביות הסובבות אותה היא כבר עובדה מוגמרת. בתוך זמן קצר למדי, יחזור עניין השליטה על חלקיה הערביים של ירושלים כבומרנג לברק ולצוות המשא ומתן: מזרח העיר יהיה כבר "שטח כבוש", הפעם לא בידי ישראל.
 
קלינטון עם ערפאת. יממן את הכל?
 קלינטון עם ערפאת. יממן את הכל?   
ברק יהיה חייב לחזור מקמפ דייויד עם פתרון כלשהוא בנושא ירושלים. לדברי האמריקנים, יש לו לברק "פתרונות יצירתיים" לבעיית ירושלים. היצירתיות תתבטא כנראה, כמו בעניין גיוס החרדים, בהתפתלות אלגנטית בכדי לצאת מאמירות והצהרות שונות שהצהיר בעבר.

בוועדת טל היה זה "גיוס חובה לחרדים", וכאן "ירושלים תישאר בריבונות ישראלית". יצירתי ככל שיהיה, גם ברק לא יכול לאכול את עוגת ירושלים ולהשאיר אותה שלמה. אבל המוח האנליטי בודאי ימצא ניסוח אחר: "לפלג את ירושלים", "להפריש מירושלים", "לחלוק בירושלים", וכיוצא באלו.

סמנטיקה זה הצד החזק של ברק, אך פתרון בעיית ירושלים יהיה כואב לכל הצדדים: לישראלים, שירושלים היא סמל בעבורם הרבה יותר מכל דבר אחר, לפלסטינים שיאלצו להיוותר כנראה וחצי תאוותם לעיר הקודש בידם, ולברק וערפאת, שהפשרה על עניין ירושלים תגדע את המנהיגות שלהם, בצורה זו או אחרת. תרועת החצוצרות של הקרב על ירושלים נשמעה השבוע בקול ענות חלושה מקמפ דייויד. גנרל ברק וגנרל ערפאת יוצאים לקרב האחרון, קרב שבו יפסידו שניהם.

ואפרופו קמפ דיוויד, האמריקנים ממהרים להרגיע את הישראלים והפלסטינים גם יחד כאילו "חשבון ההוצאות" של הסכם השלום (מליארדי דולרים) ישולם במלואו. כאילו לא מתקיימות בחירות כעת באמריקה, כאילו יש לדעת מה ילד יום בקונגרס האמריקני ההפכפך.

"אין בעיה", אמרה שרת החוץ האמריקנית, והזכירה לי חבר טוב, עצמאי, שצמד המילים הזה מעורר בו חלחלה. "כשמישהו שחייב לי כסף אומר לי: אין בעיה", כך העצמאי, "אני יודע למה הוא מתכוון: לי אין, ואתה בבעיה".
 
 

הערות לסדר

1.
לטענת ברק, לשרה יולי תמיר יש כישרון משונה כזה להגיע תמיד לתוצאה ההפוכה מזו שהתכוונה אליה. מקורביו מספרים שהוא מכנה אותה "נובמבר שחוח", מעין הפוך על הפוך, ממשחקי המילים שברק כה אוהב. זה לא מנע ממנו לשלוח אותה כראש צוות ההסברה הישראלי לארצות הברית. בודאי איחל לה באווירת המקום BREAK A LEG - הסלנג האמריקני ל"בהצלחה". תמיר כהרגלה, הלכה ושברה יד.

2.
תום פרשת משפט דרעי היה הסימן להתחלת ה"עליהום" של ש"ס על הנשיא הפורש ויצמן. לטענת נושאי המגבעת: הוא לבן ודרעי שחור, הוא אשם ודרעי צחור, הוא פרש בכבוד ודרעי נפל לבור. בכדי לכפר על ה"איפה ואיפה" הזו לטענתם, הם מציעים להמליך את דרעי לנשיא הבא של מדינת ישראל. במדינה שלנו כמובן, הכל אפשרי: הנשיא הבא (אותו גם תמליך עלינו ש"ס), יחון את הנשיא הבא אחריו (דרעי), ואילו הנשיא דרעי, יתן חנינה גורפת לשופטי בית המשפט העליון, שבודאי יואשמו בבגידה עד אז.


3.
ועוד מספיחי פרשת דרעי: תומכיו של דרעי מתכננים, כך סופר, צעדה המונית מירושלים לכלא רמלה בכדי ללוות את מנהיגם לכלא. הצעדה תיקרא "מצעד השחורים", כשם שכונתה הצעדה המפורסמת של מרטין לותר קינג לוושינגטון, והכוונה ברורה. חבר שלי ממוצא אמריקני, גיחך ששמע על היוזמה החדשה. "לו היה לו למרטין לותר קינג ולו עשירית מהכסף והעצמה שיש לש"ס", הוא אומר, "הוא לא היה הולך גם מטר אחד ברגל".

4.
בשעה טובה הסתיימה לה השבוע אחת השביתות הארוכות בהיסטורית המדינה, שביתת הרופאים. במקרה או לא במקרה, הענינים החלו לזוז מיד לכשהתפטר שר הבריאות שלמה בניזרי מתפקידו. אולי עכשיו, תתחיל הממשלה לטפל גם באבטלה, שהרי בשרי ש"ס נתקיים כידוע הפסוק המפורסם: "כל המוסיף, גורע".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by