ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא, אני רוצה קומודור 

אמא, אני רוצה קומודור

 
 
צביקה בשור

הוא היה שמן, פחוס כפתורים, ואיפשר לך לפוצץ מפלצות בסיטונאות. הקומודור 64 היה מחשב של ילדים, וככזה, הוא הפך לפריט נוסטלגי ברגע שהגעת לגיל שבחורות מעניינות אותך יותר ממשחקים. המחשב הראשון שלי - פרק שני בסידרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקומודור. אמא, זה יעשה אותי מחונן
 הקומודור. אמא, זה יעשה אותי מחונן   

כשהייתי בן תשע אמא שלי התאהבה בשי ליפשיץ. בדיוק עמדנו לעבור דירה מחלקת הבתים נמוכי הקומה של השכונה לחלקת גורדי השחקים (שש קומות טבין ותקילין) באותה השכונה, כשאמא שלי נכנסה לבית הישן שלנו, כולה אחוזה בסומק עז, חצתה את הסלון מלא הארגזים המוכנים לתזוזה, תפסה בידי ואמרה: "צביקה, הילד של השכנים מהקומה החמישית מחונן". כשתהיתי איך יכול להיות ילד בקומה החמישית, אם יש לנו בבניין רק שלוש קומות, הסתכלה אמי מכורתי לתקרה, השיבה את עיניה אלי ואמרה "אם רק היית יכול להיות טיפה יותר כמוהו, כבר היית מבין".

ושי ליפשיץ היה מחונן, ללא ספק. מהרגע הראשון שהבטתי בו, נגרר על ידי הפולניה המרוגשת שילדה אותי, התבהר לי שהפולניה מהצד שלו לא הגזימה בכלל: הילד היה מחונן, והיה לו את המחשב להוכיח את זה. קומודור 64 היה לו, לילד של הליפשיצים. אפור ושמן ופחוס כפתורים, עם מסך טלוויזיה רק בשבילו. "זה מתחבר לערוץ 2", הסביר לי ליפשיץ ג`וניור, חושף אותי לראשונה לעולם של פלורליזם בשידור, שלא לדבר על המשחק הנפלא ביותר שידעו הדורות כולם, "באנדיט".
 
משחקים בקומודור. קשה להישאר בן תשע לנצח
 משחקים בקומודור. קשה להישאר בן תשע לנצח   
אבל השנים עוברות, אתם יודעים, וקשה להישאר בן תשע לנצח, גם אם אתה נורא רוצה. ויום אחד אתה כבר בכיתה י`, עומד עם סכין גילוח מול המראה, מוריד פלומה ראשונה ומנסה להבין איך מתקרבים לחזה של ההיא, שמרוב שאתה חושב על החזה שלה עוד לא יצא לכם בכלל לדבר אף פעם. ומהבית משגעים לך את השכל, כי עוד חמש דקות בגרות, ולמה אתה לא משקיע בזמן האחרון?

והקומודור 64 יושב שם בצד. אפור ושמן ומלא באבק בין הכפתורים הפחוסים שלו. ובחדר כבר מזמן מולך ה"תואם יבמ" עם המסך הירוק הקטנטן, שאפשר ללמוד עליו בייסיק ופסקל, אבל הג`ויסטיק שלו נשבר כל עשר דקות. כי השנים עוברות, אתם יודעים, וקשה לשמור על המחשב שקנו לך כשהיית בן 9, ואתה גם לא ממש רוצה. "תמכור אותו", מפעיל עלי נתן בנדלר את חכמת האינסטלטור שירש מאבא שלו, שניה לפני שהוא הופך לאיזה מליאן היי טק. "תעשה כמה גרושים, זה לא יכאב".

שבועיים ישבה המודעה בלוח מעריב לנוער, זירת המסחר האלקטרוני הלוהטת של 1990. "קומודור 64, עם כונן ומלא משחקים". ואז טלפון, ובחור חביב בא, ולקח את הכונן, כי מחשב כבר היה לו, ושילם והלך. ונשאר השמן האפור, עם האבק. ועם הטייפ.

ועוברים עוד שבועיים, ואז עוד טלפון, וילד קטן בצד השני. "הוא עובד, המחשב?". נו, בטח שהוא עובד, ילד מעצבן. לא שבדקתי אותו בשלוש השנים האחרונות, אבל כן, הוא חייב לעבוד, הוא תמיד עבד. "והכונן? הוא עובד?", הוא מקשה, ואני נאלץ להסביר לו שסיפור הכונן קצת נדפק לנו, שמה שנשאר זה הטייפ הקטן הזה. "אבל הוא עובד מצוין, זה בא עם טורבו". ואנחנו קובעים שהוא יבוא מחר, ונשחק עם זה קצת, ואם הוא לא יאהב, אז הוא לא חייב לקחת. וכן, שיביא את הכסף איתו.

 
אני לא מספיק להוריד את התיק מהכתף כשהפעמון בדלת מכריז על בואו של הקניין עתיר האמצעים. והוא ממש גמד, אני אומר לכם, ממש גמד. ודי מהר מתברר שהוא בן שבע, ושגם הוא בא ישר מבית הספר, והיה להם שיעור התעמלות, והוא כל הזמן חיכה שהשיעור ייגמר, ושהוא ראה אצל חבר שלו את the way of the exploding fist, והוא דיבר עם אמא שלו, והיא הסכימה רק אם זה לא ייפגע לו בלימודים, והוא חייב לחזור מהר. "בוא, נראה לך את המחשב".

אנחנו נכנסים חדר, וכלום לא עובד כמו שצריך. הקומודור השמן לא מבין את הטייפ, הטייפ עצמו נתקע, וכל מה שאמור להיות שמיש פשוט נתחרבן לו עד היסוד. "זה לא עובד", הוא פוסק, ולא בקול שמח מדי, "זה מקולקל".

"כן, זה מקולקל", אני אומר לו. "אבל אתה יכול לקחת את זה, אולי זה יעבוד לך בבית, ואז תבוא ותשלם לי". אז הוא לוקח את השמן והולך איתו, מספיק לסנן איזו תודה מלאת תקווה כשהדלת נסגרת אחריו.

ילד טמבל. כולה קומודור 64, מחשב של ילדים קטנים. טוב די עם זה כבר, יותר מחודש לא התגלחת, וההיא אמרה לך היום שאתה נראה כמו מחבל.

מחר בסידרה - דראגון 32

הפרק הקודם: סינקלייר ספקטרום
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by