ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
חדשות אונליין 
מכתב פתוח לראש אכ"א: "בוא כן נדבר על מוות" 

מכתב פתוח לראש אכ"א: "בוא כן נדבר על מוות"

 
חדשות אונליין |
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זכרונות של חיים שלמים נעולים בתוך הרשתות החברתיות
 זכרונות של חיים שלמים נעולים בתוך הרשתות החברתיות   צילום: צילום מסך - 
 
 

תהיתם מה יקרה לכל המידע הדיגיטלי שלכם לאחר מותכם? מה יקרה לחשבונות שלכם ברשתות החברתיות? למי תהיה גישה אליהם? עם שאלות אלו ועוד, מתמודד הבלוג החשוב של ורד שביט "אבק דיגיטלי", אשר עוסק בנושא שאמור להטריד כל אחד מאיתנו, אך אף אחד לא רוצה לדבר עליו : "מוות בעידן הדיגיטלי וחיים (ברשת) אחרי המוות" . בפוסט נוקב וחשוב שהעלתה בבלוג, פונה שביט לראש אגף כח האדם בצה"ל, האלוף חגי טופלנסקי, ומבקשת ממנו שיקל על ההורים וקרובי החיילים ויסדיר את הנושא הזה בקרב צה"ל, ועדיף שעה אחת קודם.

 

עוד כתבות בנושא:

לפני שיהיה מאוחר מדי: הכלי שכל גולשי פייסבוק חייבים להכיר עוד היום

מחפש אותם: הסרטון המרגש לזכרם של אוריאל ואלירז פרץ

 

אנחנו פה בנענע10 אונליין מביאים בפניכם את עיקרי הדברים מהפוסט המלא:

 

"שלום ראש אכ"א, האלוף חגי טופולנסקי. אני רוצה לדבר איתך על ההיבטים הדיגיטליים הנלווים למוות בעידן המודרני הנוכחי.כן, אני יודעת, בדרך כלל לא רוצים לחשוב על מוות ולא רוצים להכיר בקיומו - אבל יום הזיכרון הוא המועד היחידי בשנה בו אני יכולה להגיד לך: "בוא לא נעמיד פנים שמוות לא קיים. בוא כן נדבר על מוות - כן, אפילו שזה טאבו שיחתי ואפילו שאתה חושש מ'פגיעה במורל הצבא'. כי היום המורל בצבא שפוף גם ככה, אז אני מקווה שלפחות תסכים להקשיב".


"ב-2011 שאל האתר 1000memories את השאלה: "כמה מההיסטוריה שלנו כיום היא דיגיטלית?". תשובתם היתה שבקרב בני 25 מדובר ב-% 72, ובקרב בני נוער מדובר ב-% 86. זה אומר שכשחייל/ת נהרג/ת כיום, רוב ההיסטוריה האישית שלו/ה והמורשת שישאירו לאחר המוות תהיה דיגיטלית, וירטואלית ומקוונת. על שולחן הקפה בשבעה יהיו אלבומי תמונות מודפסים רק מגיל הינקות, וכל שאר התמונות, מהנערוּת ועד המוות, קרוב לוודאי שיהיו רק בטלפון, במחשב, בטבלט, בלפ טופ, באלבומי תמונות מקוונים, באתרי שיתופי קבצים בענן וברשתות החברתיות ברשת".

 

 
כל הזיכרונות שלנו נמצאים על קבצים ובענן
 כל הזיכרונות שלנו נמצאים על קבצים ובענן   צילום: fotolia 
 

ב-2012 פרסמה חברת אקספריאן תוצאות סקר שערכה, ממנו עלה כי לבריטי הממוצע היו אז 26 חשבונות מקוונים, כשבגילאי 25-34 כבר דובר על לא פחות מ-40 חשבונות מקוונים שונים לאדם. אתה חושב, האלוף, שסקרים בינלאומיים שהיו נערכים כיום ו/או בישראל היו מעלים תוצאות נמוכות יותר? אני חושבת שלא. זה אומר שכשחייל/ת נהרג/ת כיום, נשארים אחריו/ה עשרות חשבונות מקוונים שונים.

 

מה אתה חושב שקורה, האלוף, כשמשפחה מוצאת את עצמה נעולה מחוץ ל-% 70 - % 90 מההיסטוריה של החייל שנהרג? נעולה מחוץ לעשרות חשבונות מקוונים של החיילת שנהרגה? איך הם מרגישים כשהם צריכים להתמודדד גם עם זה, בנוסף לכל השאר? כי ברוב המקרים המשפחה לא יודעת איפה היו חשבונות, מה שמות המשתמש והסיסמאות, והאם האדם שנהרג היה רוצה שייכנסו אליהם או לא.

 

 

 
פייסבוק
 פייסבוק   צילום: רויטרס 
 
 

ב-2014 לשכת עורכי הדין של אנגליה וויילס הוציאה קריאה נרגשת לניהול המורשת הדיגיטלית. בין השאר נכתב שם:

"אנשים לא צריכים להניח שבני/בנות המשפחה ידעו איפה לחפש באינטרנט ועליהם להשאיר את פרטי חייהם הדיגיטליים בצורה ברורה". מספר חודשים לאחר מכן,  באוגוסט 2014, במהלך "צוק איתן", התפרסמה בקבוצה בפייסבוק השאלה הבאה:

 

 
הודעה בפייסבוק
 הודעה בפייסבוק   צילום: אבק דיגיטאלי, צילום מסך 
 

אתה מבין, האלוף? למשפחה הזו קרה עכשיו אסון, בנם הרגע נהרג, הם עוד לא קיבלו לידיהם את הטלפון שלו - אבל הם כבר מתחילים לחפש פתרונות, כי הם כבר יודעים עד כמה תכולתו תהיה יקרה עבורם, והם כבר יודעים שיצטרכו למצוא את הפתרונות האלו בעצמם.

 

ביולי 2014 לילך, אחותו החורגת של סרן ליעד לביא ז"ל, שנהרג ב"צוק איתן", פרסמה בפרופיל הפייסבוק שלה את הפוסט הבא:

 

 
הודעה בפייסבוק
 הודעה בפייסבוק   צילום: אבק דיגיטאלי, צילום מסך 
 

אני מסבה את תשומת לבך, האלוף, לניסוח שלה: "אוצר".

 

ביולי 2014 ורדה פומרנץ, אמו של סמ"ר דניאל פומרנץ, הקריאה בלוויתו את הטקסט שהשאיר בתוך מכשיר הטלפון שלו עבור משפחתו, ואמרה: "אשרי ילדי שהשכלת לכתוב לנו". באוגוסט 2014 התפרסמו הטקסטים האישיים שסמל שון מונדשיין השאיר בתוך הטלפון שלו עבור בני משפחתו, לאחר שנהרג ב"צוק איתן". אתה יכול לעצור ולתאר לעצמך לרגע, האלוף, עד כמה זה היה אפילו עוד יותר גרוע אם לא היתה להם גישה למילות הפרידה שלו מהם ומהעולם?

 

 
הנחת דגל המדינה על קברי חללי צה"ל
 הנחת דגל המדינה על קברי חללי צה"ל   צילום: רויטרס 
 

האפשרות למנות איש/אשת קשר למורשת הדיגיטלית שלנו בפייסבוק הגיעה לישראל בספטמבר 2015. כמה חיילים/ות אתה חושב שמודעים/ות לקיומה מאז? כמה חיילים/ות משתמשים/ות באפשרות הזו כיום, להערכתך? נכון, זה לא פיתרון מספיק טוב, מקיף או מספק, אבל זה עדיף על כלום. להערכתי מעט מאד חיילים/ות עושים/ות בו שימוש, אם בכלל.

 

מאיה, אחותו של סמ"ר עומר חי שנהרג ב"צוק איתן", כתבה את הדברים הבאים בתגובה לשיתוף של פוסט מדף הפייסבוק של הבלוג, לאחר שפרופיל הפייסבוק של אלון בקל הונצח תוך 24 שעות מאז הירצחו:

 

 
הפוסט של מאיה, אחותו של סמ"ר עומר חי שנהרג ב"צוק איתן",
 הפוסט של מאיה, אחותו של סמ"ר עומר חי שנהרג ב"צוק איתן",   צילום: אבק דיגיטאלי, צילום מסך 
 

"אני בטוחה באלפי האחוזים שאחי היה רוצה שאני אקבל גישה למשתמש שלו ואחווה ממנו עוד ועוד" כתבה שם. חיילים/ות חותמים/ות על כל כך הרבה טפסים עם הגיוס ולאורך השירות הצבאי, בחובה ובקבע. ההצעה שלי היא: לכלול באחד מהטפסים האלו גם התייחסות למורשת הדיגיטלית. יש למלא טופס כזה בעת החיול, ולאחר מכן, בכל שינוי בסיס או תפקיד, לאשרר או לשנות את הכתוב בו.

 

 

 
רשימת חלקית של  הטפסים עליהם חותם חייל שמתגייס
 רשימת חלקית של הטפסים עליהם חותם חייל שמתגייס   צילום: צילום מסך - 
 

אולי תאמר, האלוף:
"כולם צריכים לנהל את העיזבון הדיגיטלי, המורשת הדיגיטלית, הדאטה הדיגיטלי, הנכסים הדיגיטליים, הירושה הדיגיטלית, הרכוש הדיגיטלי והתכנים הדיגיטליים שלהם עוד בעודם בחייהם, לא רק חיילים".
- אני הראשונה שאסכים איתך.
אבל אין לי גישה לכולם בבת אחת. כן יכולה להיות לי, דרכך, האלוף, גישה לכל מי שבצה"ל.

אולי תשיב:
"כל מי שבסיכון גבוה כתוצאה מתפקידו/ה חשוב שיטפל בזה: מה עם משטרה? מה עם מכבי האש? למה את באה דווקא לצה"ל?"
- אתה צודק, כמובן. אבל אדם בוחר להיות שוטר או כבאי - אדם לא בוחר להיות חייל. ולכן עלינו האחריות לדאוג לכל היבט, כולל להיבטים הדיגיטליים הנלווים לחייהם - ולמותם. ממש כפי שאנחנו מחייבים אותם למנות שארים לביטוח ואיננו משאירים זאת לשיקול דעתם, האם למנותם או לא.

אולי תענה:
"אבל אני לא רוצה לדבר על מוות, בטח לא עם החיילים/ות. לא רוצה להכניס להם/ן לראש שהם עלולים למות, את והשאלות האלו שלך".
ואני אגיד לך בצער שלפחות היום אי אפשר להעמיד פנים שאין מוות ושחיילים/ות לא ימותו. היום השכול מסתכל לנו בעיניים ואנחנו צריכים להסתכל לו בעיניים בחזרה ולראות מה עוד אפשר לעשות שעוד לא עשינו.

 

גם מבלי שניחנתי בכישורי נבואה אני מרשה לעצמי להתנבא: חיילים/ות ימותו. לא יודעת באיזה נסיבות, כמויות ועיתוי, אבל חיילים/ות עוד ימותו. הלוואי וזה לא היה כך. יהיה הרבה שוני ביניהם/ן במותם: הם יהיו מכל מיני מקומות בארץ, מכל מיני חילות, בכל מיני תפקידים, בכל מיני דרגות, מכל מיני עדות, בכל מיני מצבים משפחתיים ובכל מיני גילאים. ואתה יודע מה הדבר שכן יהיה משותף לכולם/ן, האלוף? המשותף הוא שיישאר לאחר מותם/ן עולם תוכן דיגיטלי עשיר שיהיה יקר עד יקר מפז לאוהביהם/ן.

 

 

 

 
הפוסט התפרסם במקור בבלוג "אבק דיגיטלי"
 הפוסט התפרסם במקור בבלוג "אבק דיגיטלי"   צילום: צילום מסך - 
 

משרד הביטחון יזם לאחרונה, בשל השינויים בעידן המידע, הליך של רפורמה באגף המשפחות וההנצחה. פרופ' קרין נהון, המובילה שלו, ערכה במרץ 2016 יום עיון בנושא "שכול ורשתות חברתיות" ובחרה שישה אנשי מקצוע ללוות את השולחנות העגולים במהלכו. אני הייתי אחת מהם. היה מרתק לראות את הפערים באוריינות הדיגיטלית ולצד הרתיעה משינוי והפחד מקידמה ומטכנולוגיה גם רצון להתקדם קדימה ולתת מענה עדכני לבעיות מודרניות. בוא נלך אנחנו, אתה ואני, האלוף, צעד אחד אחורה. כלומר קדימה. כי להיות מודעים לעולמות המוות הדיגיטלי לאחר המוות ולצרכים שהם מביאים איתם זה חשוב - אבל חשוב אף יותר להיות מודעים לעולמות המוות הדיגיטלי עוד בעודנו בחיים. בוא נשאל את החיילים/ות עוד בחייהם/ן: "מה ברצונכם/ן שיקרה עם מה שתשאירו אחריכם/ן, אם חלילה יקרה לכם/ן משהו?".

 

 

המדיניות של רוב האתרים, הספקיות והפלטפורמות כיום היא לא לתת סיסמה או גישה לחשבונות מקוונים אחרי מוות בלי הנחיות מפורשות של המת. כן, גם לא לקרובי משפחה מדרגה ראשונה או ליורשים על פי חוק.כל אותם א/נשים שחרדים לפרטיות אחרים/ות או לפרטיות עצמם/ן לאחר המוות, הנה הפיתרון: בואו נשאל את החיילים/ות עצמם/ן מה היו רוצים שיקרה - האם היו רוצים שיקיריהם/ן ייכנסו למה שישאירו אחריהם/ן או לא? אם התשובה תהיה חיובית, אולי זה יקל על המשפחה בפניות לגורמים הרלוונטיים. אם התשובה תהיה שלילית, אולי זה יקל על המשפחה לדעת שהם לא נעולים מחוץ לחשבונות כתוצאה מסיבות טכניות, אלא כחלק מכיבוד רצון המת/ה.

 

בוא נטפל בשני הצדדים, לפני המוות ואחריו: בוא נכשיר את הצוות המקצועי להיות מודע ולתת מענה גם להיבטים הדיגיטליים הנלווים לחיי החיילים, בחייהם ובמותם. יש כל כך הרבה כאב שנלווה למוות, כאב שאין לנו מה לעשות לגביו ואין לנו איך להקל עליו. בוא לפחות נקל איפה שכן אפשר.

 

א/נשים אומרים/ות לי: "חכי, הרי התופעה שאת מדברת עליה כל כך רחבה, ונוגעת בכולם/ן, והרי משפחות ייתקלו בזה יותר ויותר מעכשיו, אז כל מה שאת צריכה לעשות זה רק לחכות. ככל שיהיו יותר משפחות שכולות חדשות שייתקלו בקשיים המודרניים האלו, הן תצעקנה, והצעקה שלהן תעלה למעלה, ויגיע השינוי". ואני אומרת, האלוף, שאני לא רוצה לחכות לעוד מוות. אני צועקת כבר עכשיו. הלוואי ותקשיב".

 

 

 

 

לעוד פוסטים בנושא, לחצו כאן כדי להגיע לבלוג "אבק דיגיטלי"

 

 

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by