ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
ויראלי 
הפוסט המרגש שכובש את הרשת: "אני, ילדה יהודייה בת 4, ניצחתי את הנאצים" 

הפוסט המרגש שכובש את הרשת: "אני, ילדה יהודייה בת 4, ניצחתי את הנאצים"

 
ויראלי |
 

פוסט מרגש שהעלתה מורה ממודיעין לפייסבוק, הפך ויראלי ביממה האחרונה. הפוסט מגולל את סיפור ההשרדות הבלתי אפשרי של מי שמכונה "סבתא שרה" ואת הדרך המדהימה בה היא מעבירה את סיפורה הלאה. אם תקראו רק דבר אחד היום, ודאו שזה יהיה זה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יום השואה והגבורה
 יום השואה והגבורה   צילום: Getty Images/ אימג'בנק 
 
 

בחלוף השנים, מספרם של ניצולי השואה הולך ופוחת, וככול שהשנים עוברות, זכר השואה משנה צורה. דווקא בגלל זה, כל כך חשוב לשמוע ולתעד את סיפורם של אלו שעדיין מתהלכים בינינו. אורלי גואטה, מורה ומחנכת תלמידי כיתה ד' בבית הספר בית חינוך כרמים, בעיר מודיעין-מכבים-רעות, שיתפה אמש (ג') סיפור מרגש במיוחד עם חברי קבוצת הפייסבוק של תושבי העיר מודיעין-מכבים-רעות, "מודיעין שלנו".

 

בפוסט שהעלתה, הביאה גואטה את סיפורה של גברת חביבה בשם שרה קינדלר (לשעבר שרה נוימן), אשר מדי שנה מגיעה לבית הספר בו גואטה מלמדת (כמו גם לבתי ספר אחרים בעיר), ומשתפת עם התלמידים את הסיפור האישי שלה: כיצד ילדה יתומה בת 4 שרדה את השואה לבדה. הפוסט הסוחף הפך ויראלי במהרה עם מאות לייקים ועשרות שיתופים.

 

>> לכתבות נוספות בנושא

דף הפייסבוק המנציח את שואת יהודי צפון אפריקה

בתה של ניצולת השואה גילתה לפתע קרובי משפחה

מדוע יומנה של אנה פרנק אינו זמין ברשת?

 

בפוסט שהעלתה, גוללה גואטה את סיפורה של "סבתא שרה" כפי שזו סיפרה בעצמה לתלמידים. הנה הפוסט המרגש לפניכם בשלמותו:

 

"הייתי בת 4 כשהגרמנים נכנסו לבלגיה. זוכרת את עצמי מתפנקת בכל עת על ברכיים של מבוגר אחר בבית: על הברכיים של אמא, אבא ושלושת אחיי הגדולים: הירש, יוסף ומנדל. נהגתי להקשיב לשיחות הגדולים; של הוריי ושל אחיי אשר המתינו בדריכות רבה לנורא מכל. אבא אמר: 'אל תדאגו... אתם תברחו לדרום צרפת ואני כבר אדאג לקטנה...', אבל הוא לא הספיק.

 

בוקר אחד לקח אותי מנדל, אחי בן ה-16, לגן. כשחזרנו משם בשעות הצהריים לא הייתה נפש חיה בבית. מנדל מיד הבין... הגרמנים היו כאן! מנדל ברח. ואותי? הותיר בבית לבדי... ילדה יהודייה בת 4 לבדה בעולם! יושבת בבית ריק בוכה ומפוחדת. היתה זאת מארי, הידידה של אחי, שהגיעה לבדוק מדוע הוא לא הגיע באותו יום לאוניברסיטה. כשראתה אותי לבדי בבית, הבינה מיד שהגרמנים לקחו את משפחתי.

 

 
שרה קינדלר מדבר מול ילדי בית הספר יחד
 שרה קינדלר מדבר מול ילדי בית הספר יחד   צילום: פייסבוק 
 

חמישה ילדים קטנים במיטה אחת

"מארי החביאה אותי בביתה מספר חודשים, עד אשר הלשינו עליה הגויים. באישון לילה דפקו גרמנים על הדלת.

מארי ניסתה להגן עליי, למנוע מהם לקחת אותי, אך חטפה מהלומות לא פשוטות. נלקחתי על ידי הגרמנים למחנה 'מלין' שם חייתי בצריף עם עשרות ילדים. ככה כולנו, ילדים בני 4-5, התגוררנו בתוך צריף. בלילה לבדנו, וביום היינו חלק מאותם אסירים בוגרים במחנה. הנאצים ראו בנו אסירים לכל דבר; הרעיבו אותנו, העבידו אותנו. בקור העז בחורף נהגו להפשיט אותנו ולתת לנו מטלות קשות.

 

"חמישה ילדים קטנים חלקו מיטה אחת בלילה. היו לילות שמצאנו את עצמנו גם ישנים על רצפה. חבריי לצריף נרצחו באכזריות לנגד עיניי. הרעב היה כבד ובכדי להמשיך ולשרוד במחנה גנבנו שאריות של אוכל מהמטבח. בכל פעם קבוצה אחרת יצאה וחזרה עם שלל. יום אחד נתפסה אחת הקבוצות של הילדים וכל הילדים שהיו שותפים למעשה נרצחו כעונש על מעשיהם. קאפו רחמניה שהעבירה אלינו מזון לצריף גם נתפסה ונעלמה מחיינו. הייתה זאת מלכת בלגיה שהצילה אותנו. היא נכנסה למחנה מחופשת לאחות. באמצעות הפעלת קשרים הוציאה בהיחבא את כל הילדים הקטנים והעבירה אותנו למנזר.

 

 
סבתה שרה יושבת עם אחד התלמידים
 סבתה שרה יושבת עם אחד התלמידים   צילום: פייסבוק 
 
 

על רצפה מתחת לקש

"לאחר מספר חודשים הגיעו הגרמנים לחפש אותנו שם", המשיכה. "אנשי המנזר מיהרו להחביא אותנו ברפת הסמוכה,על רצפה מתחת לקש. כשהגרמנים לא מצאו אותנו במנזר הם הגיעו לחפש אותנו ברפת. בידיהם קילשונים. החלו דוקרים את הקש. אני שומעת באוזניי את צעדיהם ואת מכות הקילשון. מכה ועוד מכה, צעד ועוד צעד של נעליים כבדות ומאיימות. אני מבינה שאם אחד מאיתנו נתפס כולנו בסכנה גדולה. הלא ייאמן קרה... לאחר חיפושים ברפת הרימו הגרמנים ידיים ועזבו את המקום. אחרי המקרה אנשי המנזר חששו להחזיק בנו ומסרו אותנו לבית יתומים. שם נשארנו עד תום המלחמה. הייתי בת 9 כשהסתיימה המלחמה. הבריטים סגרו בפנינו את שערי הארץ. רק לאחר 3 שנים בהיותי בת 12 עליתי לארץ ישראל.

 

לימים נודע לי כי הוריי ושני אחיי, הירש ויוסף, נרצחו באושוויץ. אחי מנדל שרד את השואה. רק לפני כשש שנים הצלחנו לאתר אחד את השנייה ונפגשנו בהתרגשות גדולה. בארץ הכרתי את בעלי. כיום יש לי ארבעה ילדים, עשרה נכדים וארבעה נינים.

אני שרה, ילדה יהודייה בת 4, ניצחתי את ציר הרשע הנאצי!".

 

את הפוסט חתמה גואטה בפסקה הבאה: "היה לי הכבוד להכיר את סבתא שרה המדהימה במסגרת עבודתי כמחנכת בבית הספר בו אני מלמדת במודיעין. סבתא שרה, תושבת העיר, מגיעה בכל שנה ביום השואה לספר לתלמידינו את סיפורה המצמרר והבלתי נשכח. כיום סבתא שרה מתנדבת אצלנו בבית חינוך כרמים ובבית ספר תיכון יחד כאן במודיעין. סבתא שרה היקרה, תודה לך על השיתוף המרגש והכל כך חשוב ומשמעותי עבור הדורות הבאים. נזכור ולא נשכח לעולם! מאחלים לך המון בריאות, אושר, אריכות ימים והמשך עשייה".

 

בסרטון מטה: שרה קינדלר מגיעה לכיתה לדבר בפני תלמידים

 

 

 

 

 

 
 

בשיחה עם נענע10 אונליין אורלי מספרת כי עד גיל 72 שרה סירבה לדבר על הילדות שלה. "לפני 8 שנים אחת הנכדות שלה היתה אז בת 11 ביקשה ממנה לספר בכיתה שלה את הסיפור ומאז סבתא שרה הפכה זאת למסורת.  סבתא שרה מספרת את סיפורה לשכבות ג' וד'. בשנה שעברה שכבת ג' הכינה לה יומן מסע מרגש. הילדים חיברו שאלות,ראיינו אותה. אספו ממנה תמונות וחפצים והתוצאה היתה מדהימה. הילדים מאוד נקשרו אלי. הקשר החזק שנוצר הוא בזכות השיתוף.

 

 

 

 

 

 

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by