ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אחים לא מפקירים, אבל להורים מותר 

אחים לא מפקירים, אבל להורים מותר

 
 
אורי רודריגז-גרסיא

שני חששות יש לאנשי יש"ע: האחד הוא שברק יסגור עסקה בחדרי חדרים בוושינגטון וישתמש במשאל העם כעלה תאנה, כשהם יצטרכו לשאת בתוצאות. השני הוא מעצם המשך ישיבתה של המפד"ל בממשלה, לקראת הסכם עם הפלסטינים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איפה אחים ואיפה נעלי מעצבים. מתנחלת פוגשת שאננות בשינקין (איי.פי)
 איפה אחים ואיפה נעלי מעצבים. מתנחלת פוגשת שאננות בשינקין (איי.פי)   

לאחרונה קשה יותר ויותר לנסוע ברחובות ירושלים. המשפחה המורחבת, שלי ושל (כנראה) ישראלים רבים נוספים, עומדת בכל צומת רחוב ותחת כל עץ רענן, ומזכירה לנו ש"אחים לא מפקירים". בבדיקה מדוקדקת שערכתי עם הוריי, נתברר לי שיש לי כיום רק שני אחים הגרים ביש"ע, ושניהם עסוקים מכדי לעמוד בצמתים. שאר "אחי" המתרוצצים בצמתים ולאחרונה אף בשינקין, כך נתברר, הם אחים שלי רק מכורח הפסוק "כל ישראל ערבים זה לזה". ללא ניקוד, המשפט הזה נשמע אפילו מוזר עוד יותר.

איתן גולן נבחר לפני כחודש למשרת ראש המועצה המקומית אפרת, העיר הגדולה ביותר בשטחי יש"ע, שתושביה כאמור, הם אחיי. העיר אפרת, שבתקשורת התפרסמה בעיקר בשל מאבקי הכוח על "גבעת הזית" ומוקדי חיכוך נוספים, אינה דוגמא אופיינית להתיישבות ביש"ע. תושבי אפרת, חלק ניכר מהם ממוצא אנגלוסקסי, נחשבים כמתונים בציבור ממנו הם באים: רובם עובדים בירושלים, מרחק 15 דקות נסיעה בכביש העוקף, רובם חיים בדו קיום ראוי לציון עם שכניהם הערבים.

לבד מנדיה מטר, קשה למצוא באפרת אידיאליסטים קיצונים נוסח קרית-ארבע, נוסח המתישבים בשומרון. באפרת יש איכות חיים, וילות מרווחות וחיי קהילה מפותחים. גם במישור הדתי אפרת מסבירה פניה יותר מהתנחלויות אחרות: פעמים רבות נסעתי ברכב בשבת בתוככי אפרת, מעולם לא נזרק עלי ולו גרגר חצץ, אף לא הערה אחת.
 
מתכוננים לגרוע ביותר. המחנה הלאומי מפגין (איי.פי)
 מתכוננים לגרוע ביותר. המחנה הלאומי מפגין (איי.פי)   

כשגולן נדרש לשאלה על השימוש הרגשי במילה "אחים" בקמפיין הנוכחי של מועצת יש"ע, ניכר עליו שהוא מתקשה למצוא ניסוח. "הכוונה היא לכל מי שמרגיש שהוא אח שלי" הוא מפרש לבסוף. גולן מציין שהפרשנויות הציניות בעיתונות לשימוש במילה "אחים" פוגעות ומעליבות, אך באותה נשימה הוא גם אומר "אני יודע שישנם כאלה שלצערי אינם מרגישים כך".

העיתוי הנוכחי של פעולות הימין נראה מוזר לכאורה: ברק עדיין לא יודע אם יסע לפסגה בוושינגטון, עם מי יסע, ועל מה ידברו. בכל מקרה, חבר הכנסת סילבן שלום דאג לכך (וברק נגרר אחריו) שכל ההחלטות החשובות באשר לנסיגה יתקבלו במשאל עם שאפילו דמוקרטי הוא לא יהיה: ערביי ישראל כך נראה, לא ישלשלו את הפתק. "במשרד ראש הממשלה לא שתפו אותי בהכנות ובשאלות שישאלו במשאל" אומר גולן, "מצד שני, אני מקבל חיזוקים מהממשלה שיש בכוונתה להעביר שטחים נרחבים לפלסטינים, וצריך להיערך מוקדם".

בניגוד לברק, גולן סבור דווקא ש"דברים יסגרו בוושינגטון". בין השורות, ניתן לקרוא בדבריו של גולן את החשש האמיתי של מתיישבי יש"ע: הנושאים העיקריים יסגרו בחדרי חדרים בוושינגטון, את עלה התאנה יספק משאל העם. "ברק לא מספר לשרים שלו מה הוא מתכונן לעשות" אומר גולן, ולא ממשיך את המשכו המובן מאליו של המשפט: אם לשרים הוא לא אומר, על אחת כמה וכמה לעם.
 
 

גולן מספר כי בחודש האחרון חלה "התקררות" ביחס שכניה הערבים של אפרת לתושבי העיר. הוא מספר על שתי תקיפות על תושבי אפרת שארעו בחודש האחרון, אך ממהר להדגיש ש"אולי מדובר בתופעה נקודתית". "אני חש ששכנינו הערבים כבר לא מתייחסים אלינו בחמימות ובקרבה שהיתה בעבר" אומר גולן. לדעתו, התחממות הגיזרה לא נובעת מתחושת כוח של הפלסטינים בעקבות הציפייה להסכם, אלא מהחשש שלהם להצטייר בפני הרשות הפלסטינית שתבוא בקרוב כמיודדים יתר על המידה עם המתנחלים. "אני לא רגוע מבחינה ביטחונית" מספר גולן, "אולי אני רואה שחורות, אבל אני צופה התדרדרות במצב הביטחון האישי של תושבי אפרת". עם זאת, גולן מסכים שהכבישים העוקפים נותנים פתרון בטחוני טוב לתושבי אפרת, ולא יכול לשים את האצבע על הבעיות הביטחוניות הנקודתיות שיווצרו מהסכם כזה.

ניכר כי בארבעת השבועות שגולן יושב על כס ראש המועצה, הוא למד להיזהר בלשונו. הוא מנסה להתחמק שוב ושוב מהשאלה על עצם ישיבתה של המפד"ל בממשלה, בזמן שתושבי יש"ע נאבקים נגד הממשלה ברחובות. לפי ההיגיון של סיסמת יש"ע, אם אנו "אחיהם" של המתנחלים, הלא שחברי הכנסת של המפד"ל הם לפחות אבא ואמא, אם לא יותר. נגד הורים שמפקירים את ילדיהם קיימים עונשים אפילו בחוק הפלילי החילוני, ללא צורך בסטיקרים והפגנות.

גולן מסרב בתוקף להכיר בניחוח הדו-פרצופיות שנישא ממשרדי המפד"ל בכנסת. "אני לא איש של מפלגה" הוא אומר באי נוחות לאחר שנלחץ אל הקיר, "אני נותן אמון בשיקולים של אנשי המפד"ל, שידעו לפרוש ברגע המתאים". המשפט "פרישה בזמן המתאים", נישא בארץ בפי כל פוליטיקאי, מיד כשזה "מתאים" לו. למפד"ל למשל, לא מתאים לפרוש כעת. הפרשייה מזכירה במקצת את הסיפור הידוע על היהודי שהלך לרבי לאחר שאשתו מיררה עליו את חייו. הרבי דיבר עם האישה, חזר אל היהודי ואמר לו:" יש לי פתרון לבעיה: אשתך צריכה להתנצר". "ומה זה יועיל לי?" תמה היהודי, "לך אולי זה לא יועיל", אמר הרבי, "אבל בפעם הבאה תלך אל הכומר".


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by