ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האימפריה מכה שנית 

האימפריה מכה שנית

 
 
אודליה ברקין

אחרי שבנה את עצמו כיצרן הכוכבים המוביל בבראנז'ה, משנה סוכן השחקנים עובד מחפוד כיוון: השבוע עולה אופרת הרוק "לאהוב את רונה" פרי מוחו ובבימויו. בראיון לנענע מסביר מחפוד מה גרם למפנה בקריירה שלו, למה מעצבן אותו שלא מפרגנים לו, ולמה הוא מרגיש שהוא עושה משהו גדול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד מחפוד. הבעיה שלא מפרגנים
 עובד מחפוד. הבעיה שלא מפרגנים   
בגיל 27 עובד מחפוד הוא כבר אימפריה. הוא הגיע לתל אביב מנתניה לפני כמה שנים, ובמהירות של טיל שיוט הצליח להפוך ליצרן הכוכבים הלוהט ביותר בעיר. ליאון רוזנברג, נטלי עטיה, מיטל דוהן, דנה אשכנזי - כולם נבנו על ידי סוכנות הדוגמנים-שחקנים של מחפוד, ושוגרו על ידו לתהילה.

הישג נאה, חייבים להודות, אבל בשביל מחפוד ההיפר-אקטיבי זה לא ממש מספיק. עכשיו הוא נמצא בעיצומו של המהלך הגרנדיוזי הבא שלו, שהתחיל לפני שנה, אז החליט מחפוד שהוא מפסיק לייצג אחרים (את הסוכנות הוא עבר לנהל בשלט-רחוק), ומתחיל להשקיע ביצירה שלו - ודווקא בתחום התיאטרון.

התוצאה: אחרי שנה של עבודה קשה עולה בסוף השבוע בתיאטרון "זהר" (אולם קולנוע ישן ברחוב בן-יהודה שנשכר ושופץ על ידי מחפוד במיוחד לצורך העניין) אופרת הרוק "לאהוב את רונה", פרי מוחו הקודח של מחפוד (בשיתוף עם כשרונות כמו דנה דרבינסקי, שכתבה יחד איתו את המחזה, ונועם רותם, איש להקת קרח 9, שאחראי על המוסיקה המקורית) ובכיכוב שורת שחקנים צעירים כמו תמי ענבר, יחזקאל לזרוב ועודד מנסטר.
 
צוות לאהוב את רונה. `בכל אחת מהדמויות יש משהו ממני`
 צוות לאהוב את רונה. `בכל אחת מהדמויות יש משהו ממני`   
עובד, מה בדיוק גרם לך לעשות את המפנה הדרמטי הזה בקריירה שלך?

"בשנתיים-שלוש האחרונות, בהן עבדתי עם שחקנים, ראיתי כל כך הרבה דברים שיש בתוכי - בהם. העבודה הזאת עזרה לי מאוד לקחת את כל הכוח והאנרגיות האלו ולמקד את זה לא בהם, אפילו לא בי, אלא ביצירה עצמה. היום אני בחרתי לבטא את היצירה שלי דרכם".

ואיך הגעת לרעיון התיאטרון?

"זה נורא מרגש, זה היה החזון שלי. התיאטרון הזה מקבל אנשים בצבעים חמים, פותח לקראתם את הזרועות, מחבק אותם, פותח להם את העיניים ולא בא אליהם עם פטיש על הראש ואומר להם: עכשיו נכניס בכם תרבות. אנשים לא נהנים מזה. מלבד הנאה רגעית, זה לא מוציא כלום מתוכם. תרבות זה לא רק תיאטרון, זה גם קולנוע וגם מוסיקה וגם דברים אחרים. ההצגה הזאת משלבת את כל אלה".

ובכן, התוצאה כאמור היא "לאהוב את רונה", אופרת רוק המתרכזת בדירה תל-אביבית בה חיים ארבעה שותפים: רונה (תמי ענבר), שחקנית מתחילה ומרפאה אלטרנטיבית לעת מצוא, שעזבה את מיקי (יחזקאל לזרוב), כוכב רוק הורס ומאוהב בעצמו; אריק, צלם קולנוע בשאיפה וצלם חתונות בפועל (רונן יפרח); דניאל, ביסקסואל מוצהר, סטודנט לפסיכולוגיה ונשמה טובה (גיל נתנזון); ורוטמן, פריק של סדר ושליטה (עודד מנסטר), שעושה הרבה כסף, מתהדר בסמלי סטטוס, ובשנה וחצי האחרונות חבר של ויקי (לימור להב), שמאמינה בלהיות אישה של גבר אחד, דואגת לכל מחסורו ומתה שהוא יציע לה נישואין. לא ממש מוצא חן בעיניה, שרונה, מסתורית, רוחנית ומלאת חיים, מסתובבת בדירה מלאה בקסם אישי, כשהיא בהריון ממקור לא ברור.

הרעיון להצגה עלה אצל מחפוד לפני קצת יותר משנה. הוא הגה את הדמויות ופיתח אותן, ובנה את סיפור המסגרת יחד עם חברה ותיקה, המלהקת רותי גזית-ארגוב. לאחר מכן כתב את המחזה עצמו יחד דנה דרבינסקי.

הדמויות, מסביר מחפוד, לקוחות בחלקן מחייו וחלקן פרי דמיונו - אבל בכל אחת מהדמויות יש משהו ממנו. כמו רוטמן, מעיד מחפוד, גם הוא נגוע בפרפקציוניזם חולני, וחי במעין עולם פאתטי משלו. מאריק יש בו את אלמנט הכנות וההענשה העצמית, "מרונה את הרוחניות, מדניאל את האמונה באהבה, מויקי את הטוטאליות המוחלטת בכל מעשיה, וממיקי את האומץ לחיות חיים פרועים, להיות פרפר חופשי".
 
לאהוב את רונה. `אני מרגיש שאני באמת עושה משהו מאוד גדול`
 לאהוב את רונה. `אני מרגיש שאני באמת עושה משהו מאוד גדול`   
אם יש משהו שמטריד את מחפוד, הוא היעדר פידבקים בכלל, ובפידבקים חיוביים בפרט, בסביבה בה הוא עובד, ובתקשורת. הבעיה, לדברי מחפוד, היא שבארץ פשוט אין פרגון. "הדבר שהכי מדכא זה שגם מנסים לפרש אותך לא נכון, גם לא יודעים לבוא ולתת לך תמיכה. אני נתקלתי בהמון בעיות לאורך ההפקה , הבימוי והכתיבה, לאורך כל הדרך של ההוצאה של היצירה זאת החוצה. מצד אנשים, מצד התקשורת.

"התראיינתי לכתבה גדולה, שהתפרסמה בערב חג השבועות, שמו שני כתבים שנפגשתי אתם, חמש-שש פעמים. ובסופו של דבר בא עורך שנכנס לתפקיד לא מזמן - הוסיף לכתבה צהוב, וכתב כל כך הרבה דברים שלא אמרתי או שהוצאו מהקשרם. פשוט לא יודעים לפרגן. זה דבר מתסכל נורא. אחר כך שואלים למה לא עושים פה.

"אחרי שקראתי את הכתבה הזאת הרגשתי שפשוט חתכו לי את הלב. ההתייחסות, הכתבים שהיו איתי כל כך התרגשו, ובסוף זה כאילו יצא משהו אחר. וזה לא רק האמת שלי, אלא של השחקנים, הלהקה, ההפקה, אנשים מאמינים שעושים קלאסיקה, משהו מאוד גדול.

"הרגשנו כמו בחדר לידה, התינוק יוצא החוצה, מונח בידיים עוד עם הדם ועם הכל, ואז מתחילים לרדת עליו: אוי איזה אף מכוער יש לו, אוי כמה שהוא לא יפה, אוי כמה שהוא מעצבן, כמה שהוא מרעיש וזה הדבר הכי אישי, הכי אינטימי. הבשר שלך. וזה נורא עצוב, היה נורא קשה אחרי זה פשוט לקום ולהמשיך הלאה.

"אבל להבדיל מדברים אחרים שעשיתי בחיים שלי, כל העבודה על היצירה הזאת מאוד ממלאת אותי, אז אני לא צריך את ההערכה של האנשים שאני בא אתם במגע או של העולם מבחוץ. אני מרגיש שאני באמת עושה משהו מאוד גדול, שאני תורם משהו או מנסה לפחות לתרום משהו לתרבות הישראלית".
 
 
תגיד, עם כל מה שהספקת בגילך הצעיר, איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אין לי מושג. אני כל כך שקוע בתוך הדבר הגדול והמטורף הזה שנורא קשה לי לצאת עם המחשבות החוצה. הדבר הטוב שקורה מדי פעם, כשיש לי שניונת לחשוב, זה שאני מבין את החיים שלי בשנים האחרונות ואני יכול טיפה לתת לעצמי קרדיט. לא על מה שאני עושה עכשיו, זה עדיין מוקדם, ואני פחות מבין ויותר חי את זה - אלא על דברים שעשיתי בעבר והאושר שנגעתי בו עם אנשים אחרים שכבר לא נמצאים איתי".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by