ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מקריות 

מקריות

 
 
איל שפירא

יובל, כיכר רבין, 23:40

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יובל. `זה היה ממש כואב. פיזית. כאילו פיספסתי את מה שחיפשתי שנים`
 יובל. `זה היה ממש כואב. פיזית. כאילו פיספסתי את מה שחיפשתי שנים`   
ובל עבד בבנק. עבודה שהעניקה לו בטחון כלכלי, משכורת קבועה, תנאים סוציאליים מופלגים ושעמום אינסופי. "היו לי חמש חותמות מסוגים שונים, עבור מסמכים שונים. סבבה, אה?", גיחך.
"לא היו לי תלונות. החיים היו פשוט חיים".

לאנשים שונים יש תחביבים שונים. ליובל יש תחביב קצת יוצא דופן: מקריות. הוא אוהב מקריות, חי על-פיה, מעריץ אותה, סוגד לה. "זה פרדוקס, כי אי-אפשר לחפש מקריות. הקטע שלה הוא הפוך. אבל המשכתי בכל זאת לחפש. התמסרתי למקריות".

ביום שישי, בשלהי אוגוסט, הוזמן למסיבה שנערכה לכבוד מישהו שכלל לא הכיר. ליובל, שלא ממש מצא את עצמו במסיבות מעין אלו, לא היה דבר אחר לעשות והוא הסכים. תוך כדי פטפוט לא מחייב במרפסתו של בעל המסיבה, נפלו עיניו על מישהי. "לא סתם מישהי אלא המישהי הכי היפה שראיתי בחיים שלי. היא לא היתה יפה רק במובן הקלאסי של המילה, אלא יפה שכאילו נוצרה במיוחד עבורי. אתה מכיר את זה? משהו בעיניים שלה, בחיוך שלה, אפילו באיך שהיא הזיזה את הגוף כשרקדה. רק היא היתה שם בשבילי, כאילו כל האנשים שרקדו בינו לבינה נהפכו להיות שקופים. היה לי נדמה שאפילו הווליום של המוסיקה ירד לגמרי".

יובל ידע שהיפה הזו צריכה להיות שלו, אך הוא גם ידע שהוא לא יעשה דבר בנידון. "הייתי משותק". לאחר שיצא מהמסיבה, נסע הביתה וידע שהיא אבדה לו לנצח. "זה היה ממש כואב. פיזית. כאילו פיספסתי את מה שחיפשתי שנים".

לאחר מספר חודשים, בלילה חורפי במיוחד, ישב יובל בביתו וצ`יטט. "נכנסתי לאחד מחדרי הצ`ט וחיפשתי סמול טוק לא מחייב. סתם, משעמום". השם "ל" צד את ליבו והשיחה ביניהם קלחה.

30 דקות שיחה גרמו לו להבין כי את האישה הזו הוא חייב להכיר, ומיד. משהו בה שבה אותו. הוא אמר לה בואי ניפגש עוד עשרים דקות בבית קפה, והיא, להפתעת שניהם, הסכימה. קצת לפני חצות הם נפגשו. "חשבתי שאני מת: זו היתה היפה מהמסיבה מלפני חצי שנה!"

 

היא לא זכרה אותו כלל. והוא, מצידו, תיאר לה בהתלהבות של ילד מה היא לבשה, עם מי רקדה
ומה שתתה באתנחתאות בין ריקוד לריקוד. "הזיכרון שטף אותי שוב, לגמרי". כל מנגנוני ההסוואה של הפגישה הראשונה (השניה, בעצם) קרסו: יובל תיאר לה כמה נמשך אליה באותו ערב, וכיצד ידע שהיא תהיה שלו.

היא הקשיבה בחיוך. היא הוקסמה.

למחרת נפגשו שוב. לאחר שבוע ידעו כי זה זה. "הייתי מאושר איתה. בכל פעם שנגעתי בה, הסתכלתי עליה, הרחתי אותה, זה היה כאילו הפעם הראשונה".

בימים שלא נפגשו אהבו לחזור ולפטפט בצ`ט שהפגיש אותם שוב. "צחקנו מהקטע. קראנו לשיחות האלה `תרפיה זוגית באמצעות הטכנולוגיה`".

אבל אחרי חודשיים של אופוריה היא התקשרה ואמרה "אנחנו צריכים לדבר. אני לא אוהבת אותך יותר". ככה, חד וחלק.

"פתאום הבנתי תכלס מה זה `רעם ביום בהיר`. איבדתי אותה בפעם השניה".

היו אלו השבועות הכי רעים שלו. "ואני, עם המקריות המחורבנת שלי, עוד ראיתי אותה כל כמה זמן בפינות שונות של העיר".

היום, אחרי כמעט שנה, לאחר שהחלים מאהבתו, נשארו יובל ול` בקשר ידידותי רופף. "הלקח שלי היה פשוט: מקריות זה אחלה, זה כיף, זה אולי נותן כוח להמשיך, לראות את החיים כמו משחק אחד גדול עם המון משמעויות נסתרות. אבל אין בה בעצם כלום. היא לא מסמלת כלום. אפשר רק להשתעשע איתה. זה הכל".


לתגובות: eyalsh1@nana.co.il


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by