ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
חדשות הרשת 
אלף נשיקות: דווקא כשפתח החבר של מיכל זהר את ההפתעה שהכינה לו ליום ההולדת, הוא הבין שיותר היא לא תשוב 

אלף נשיקות: דווקא כשפתח החבר של מיכל זהר את ההפתעה שהכינה לו ליום ההולדת, הוא הבין שיותר היא לא תשוב

 
חדשות הרשת |
 

סגן מיכל זהר ז"ל נהרגה באירוע דריסה בדרכה הביתה, ולא זכתה להעניק לבן זוגה את המתנה שהכינה לו ליום הולדתו. הסיפור הזה מונצח בסרט אנימציה קצר ומרגש שהכין היוצר ברק דרורי, במסגרת פרויקט "פנים. יום. זיכרון" של בית אבי חי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 

הסיפור שלפנינו הוא זה של מיכל זהר ז"ל. מיכל שרתה ככקצינת קישור בחטיבה 7 כשביום חמישי, 11 בנובמבר 2010 , בדרכה חזרה הביתה משירותה הצבאי, רוצח נאלח התנגש במכוון בתחנת האוטובוס הסמוכה לתחנת הרכבת בעכו בה המתינה. א' בחשוון תשנ"א (20.10.1990)-ה' בכסלו תשע"א (11.11.2010)

 

קצת לפני שציין איתן יום הולדת 20, שאלה אותו חברתו מיכל מה הוא רוצה במתנה. "שום דבר", השיב לה, "באמת שלא חסר לי כלום; יש לי אותך, וזה מספיק". "ובכל זאת", החברה לא ויתרה, "חייב להיות משהו, תחשוב טוב". "בסדר", נכנע בחיוך, "אני רוצה אלף נשיקות. אבל על אמת, כן? חסר לך שתרמי".

 

רוצים לקבל את כל חדשות הדיגיטל והדברים הכי ויראליים ברשת? עשו לנו לייק בפייסבוק

 

"איך ששמעתי שמיכל נפגעה, יצאתי מהצבא. כבר היה מאוחר, והדרך היתה ארוכה", מתאר איתן, "עד שהגעתי, היא כבר לא היתה. לא הספקתי לראות אותה בבית החולים אפילו". איתן הגיע ישירות לבית המשפחה האבלה והזועקת. "ראיתי אנשים הרוסים, ולא ידעתי מה לעשות", הוא נזכר, "התיישבתי ליד אימא של מיכל וחיבקתי אותה, ואז היא אמרה לי שמיכל הכינה לי משהו ליום ההולדת. 'אני חושב שאת טועה', אמרתי לה, 'את מה שרציתי אני לא אקבל לעולם', אבל היא הלכה וחזרה עם קופסה מקושטת כזאת, יפה. לא ידעתי מה כבר יכול להיות שם. פתחתי וראיתי מלא נשיקות מגומי. זה בעצם היה הרגע שבו הבנתי שזהו. זה פתאום נפל עליי ובכיתי".

 

 
מיכל שרתה ככקצינת קישור בחטיבה 7
 מיכל שרתה ככקצינת קישור בחטיבה 7   צילום: חדשות 10 
 

מה שחקוק יותר מכול בזיכרונם של בני משפחתה של מיכל הוא חיוכה. מספרים עליה שהפיצה אושר ושמחה - תמיד חייכה, תמיד עודדה. בשעות הפנאי השתתפה בחוגי מחול, ואלה מילאו את כל ימות השבוע. בבחינת הבגרות המעשית במחול יצרה מיכל ריקוד לצליליו של השיר "זכיתי לאהוב" של עברי לידר, ובבחינה העיונית כתבה כהסבר לבחירת הכוריאוגרפיה שהרכיבה: "האהבה המציפה אותי למשפחה, לחברים, למחול... הרגש שמלווה את הווייתי אל מול ההערכה לכל מה שיש לי קיים בי תמיד ומעשיר אותי גם כשאני לבד, בלי תלות במה שסביבי".

 

 
הייתה אמורה לחזור לרקוד לאחר שנה הפסקה
 הייתה אמורה לחזור לרקוד לאחר שנה הפסקה   צילום: חדשות 10 
 
 

מיכל נעשתה רקדנית בולטת: היא השתתפה בלהקת המחול של משגב ואף נסעה עם הלהקה לברזיל להופיע בפני קהילות יהודיות ולטייל. ביום חמישי, 11 בנובמבר 2010, בדרכה חזרה הביתה מהשירות הצבאי, עם משאלת לב להגיע למשגב ולחזור לרקוד אחרי שנת הפסקה, התנגש במכוון נהג משאית בתחנת האוטובוס הסמוכה לתחנת הרכבת בעכו, שעה שעמדו בה אנשים רבים. מיכל, שהמתינה בתחנה, נפצעה באורח אנוש. שעות ארוכות נלחמו הרופאים על חייה, עד שבחצות היא מתה מפצעיה. בת 20 שנה ו 21 יום הייתה במותה.

 

חיוך נדיר

ברק דרורי, יוצר סרט הזיכרון מספר: לסיפור האהבה של מיכל ואיתן התוודעתי במקרה, ולקח לי קצת זמן להבין מה מוקד המשיכה שלי אליו. בעקבות התחקיר, מצאתי את עצמי צולל יותר ויותר בסיפורים ובזיכרונות על חייה של מיכל, וכמו כל מי שהכיר אותה, גם אני נפלתי שדוד.

עלמת חן צעירה עם חיוך נדיר, מלאה שמחת חיים, שקשה להאמין שחייה נקטעו. לרוע מזלי, יצא גם לי להיתקל במוות בטרם עת לא מזמן בחיי. מתוך האבל הפרטי שלי ומההיכרות שנבנתה עם דמותה של מיכל, החלטתי להתמקד במסע לעבר הבשורה - מסע שמעטים באמת יכולים להבין.

דרך דמותו של איתן, שנמצא בדרכו לבית החולים לקבל את הידיעה על חומרת פציעתה של מיכל, אנו למדים עליה, מתאהבים בה, מתגעגעים אליה ונעים בין חוסר אמונה לייאוש. ואולי אפילו גם מבינים לבסוף שהאדם שאיבדנו לא באמת עוזב אותנו, באותה המידה שבה למעשה לעולם לא נוכל להתגבר על אובדנו. אנו לומדים לחיות קרוב לאובדן, במקביל אליו, וגם האדם שעזב אותנו נשאר במקביל אלינו - בזיכרון חי ונושם.

כאשר חקרתי עוד על מיכל, גיליתי שהיא היתה רקדנית. זו היתה פריצת דרך בגישה לתסריט. שירת הברבור, הריקוד האחרון של מיכל, יהיה בצעדיו של איתן בחדר המדרגות לפני קבלת הבשורה במסדרון בית החולים.

אלינור אינדיך, כוריאוגראפית, רקדנית וידידה טובה, עזרה לתכנן את הריקוד ושימשה בתור רקדנית כדי שאלמד את התנועה. יונתן אלבלק, מלחין מוכשר וחבר, התבקש לייצר מוזיקה מקורית רק לקטעי הזיכרון של מיכל. ואורי אינקס, הארט דיירקטור של הסרט, היה אחראי על הלוק האמנותי. בחרתי לעשות את הסרט באנימציה קלאסית, נעה, סקיצתית, גם כדי להעביר את המצב הנפשי הלא יציב והמוטרד, אך גם כדי למתוח את גבולות האנימציה ולתת יותר אפשרויות, במיוחד כאשר זיכרון וריקוד מעורבים.

 

 

עבור רבים, יום הזיכרון מוקדש להתייחדות עם זכרם של אלה אשר הקריבו את חייהם למען הזכות לחיות כאן. עבור בני המשפחות השכולות, יום זה הוא מועד רשמי בלבד, מכיוון שמבחינתם כל יום הוא יום זיכרון - יום ההולדת, יום הנישואים, החופשה האחרונה. כל רגע צופן בחובו רסיסי געגוע. פרויקט "פנים. יום. זיכרון" מבקש לרתום את הטכנולוגיה העכשווית להחייאת רסיסי זיכרון אלה ולשיתופם עם כולנו, מתוך אמונה כי הזיכרונות נושאים משמעות מעבר ליום אחד בשנה. במסגרת הפרוייקט, הארגון פנה ליוצרים צעירים מתחום האנימציה בבקשה להנציח רגעי מפגש וחסד של אלו שאיבדו את יקיריהם. הסרטונים שנוצרו מתחברים לכדי מחרוזת של רגעי חסד בלתי נשכחים מחייהם של אלו שכבר לא עימנו.

 

לחצו כאן כדי להגיע לשאר הסרטונים בפרוייקט באתר "בית אבי חי"

 

 

 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by