ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
סיוט ברחוב מוזס 

סיוט ברחוב מוזס

 
 
צוות נענע

ח', עורכת באחד ממקומוני ידיעות תקשורת, מציירת את התמונה האמיתית בין הנהלת ידיעות אחרונות לאנשי ועד הדפוס. צעקות, איומים בשביתות, השפלות והפיכת תהליך ייצור העיתון לפרימיטיבי כדי ליצור אבטלה סמויה - כך נראה יום עבודה טיפוסי בדפוס ידיעות אחרונות. סיפור אנושי מזעזע? תלוי איך מסתכלים על זה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית ידיעות אחרונות השבוע. `לייצר עיתון זה דבר פשוט` (צילום: ישראל סאן)
 בית ידיעות אחרונות השבוע. `לייצר עיתון זה דבר פשוט` (צילום: ישראל סאן)   
אם אתם נוטים באופן טבעי לחשוב שהמאבק בין ועד עובדי דפוס "ידיעות אחרונות" להנהלת העיתון (מאבק שהביא בתחילת השבוע לסגירת בית הדפוס של העיתון ולהדפסתו בבתי דפוס חלופיים) הוא מאבק בין האיש הקטן לבעלי הממון הדורסניים, אולי כדאי שתחשבו שוב, אומרים מי שמכירים את הסיפור מבפנים.

כי כמו שיודע כל מי שעבד אי פעם בקבוצת ידיעות אחרונות (ונתח ניכר מהבראנז`ה התקשורתית אכן עבד שם בתקופה זו או אחרת), ועד עובדי הדפוס של ידיעות אחרונות הוא לא בדיוק הוועד למען החייל. ואם אתה במקרה עיתונאי, ויותר נכון עורך עיתון שנאלץ לעבוד עם אנשי דפוס ידיעות אחרונות, גם אם תהיה הסוציאליסט הגדול ביותר, תוכל אולי להבין את המוזסים במאבק הזה.

"בטכנולוגיה שנמצאת היום כמעט בכל מקום, כולל אצלנו במערכת, לייצר עיתון זה דבר די פשוט", אומרת ח` (האות בדויה, הדמות אמיתית), עורכת משנית באחד המקומונים של `ידיעות תקשורת`, "אבל אנחנו עובדים עם דפוס ידיעות אחרונות - וכאן מגיע הקאץ` הכי אבסורדי בכל הזמנים".
 
ידיעות אחרונות. `בשום מקום בעולם לא עובדים ככה כבר 15 שנה` (צילום: ישראל סאן)
 ידיעות אחרונות. `בשום מקום בעולם לא עובדים ככה כבר 15 שנה` (צילום: ישראל סאן)   

ח` ממהרת לפרוס ולתאר את מסכת ההתעללות וההשפלה שמכונה יום עבודה שגרתי של עורך בין צבטות ועד העובדים של ידיעות אחרונות. "מבלי להיכנס ליותר מדי מושגים מקצועיים", היא אומרת, "המחשבים מסוגלים לעשות היום את רוב העבודה של הכנת עיתון לדפוס. עורך וגרפיקאי מיומנים יכולים להוציא בעזרת מחשב, סורק ומדפסת לייזר, עמוד ברומייד של עיתון, מוכן קומפלט, בזמן קצר.

"עמוד כזה הוא בערך תחנה אחת לפני העלייה שלו לדפוס. ככה עושים היום עיתונים בכל העולם. וזה בערך מה שאנחנו עושים במערכת שלנו כל יום. אבל כאן, כאמור, מגיע הקאץ`. כי אחרי שיש עיתון כמעט מושלם לעליה לדפוס, אני צריכה, לפי דרישות ועד העובדים, לפרק אותו לצורה של נקניק טקסט ארוך. למה? כדי שלחבר`ה שם תהיה עבודה להדביק אותו בחזרה (להדביק פשוטו כמשמעו. חותכים ומדביקים עם שעווה) לצורה של העמוד המקורי שעיצבנו במערכת. כן כן. בדיוק מה שאתם שומעים. עימוד ידני עם סכין חיתוך ושעווה זה רק שלב אחד באבולוציה של העיתונות אחרי עימוד התבליט עם אותיות העופרת. בשום מקום בעולם לא עובדים ככה כבר 15 שנה, חוץ מאולי במקומונים של כפרי קמצ`טקה. ובידיעות אחרונות, כמובן.

"ואז כמובן מגיע יום רביעי הגדול. היום שבו העורכים נוסעים לבית ידיעות בתל אביב, כדי להשגיח על עבודת העימוד. הכושר הגופני ויכולת ההתמצאות והאילתור שנדרש מעורך ביום כזה שקולים לשלבים המתקדמים של קורס קציני חי"ר, בשילוב הזובור של טירונות גולני.

"העורך מוצא את עצמו משמש כנער שליח בין כל החלקים האין סופיים של הכוורת רוחשת האנרגיות הרעות הזאת, שמכונה קומת העימוד של `ידיעות אחרונות`. כל אחד מהאלמנטים שמרכיבים עמוד עיתון מתבצע בפינה אחרת, ועל כל אחד מהם מופקד טיפוס אחר עם קריזות אחרות, שהעיתון שלך (מלבד כל חלקי העיתון העצמאיים, לידיעות אחרונות יש רשת של כ-15 מקומונים שמודפסת בדפוס העיתון) והצלחתו מעניינים אותו הרבה פחות משלג דאשתקד. אה, ואם את עורכת, מיני הוא ציוד חובה ביום רביעי. זה יכול לעזור.
 

"זה שסורק לנו את התמונות למשל, הוא בכלל בהכשרתו טכנאי של מכונות דפוס מימי העופרת, שלא היה מה לעשות אותו. אז לימדו אותו לסרוק תמונות. העיקר שלא ילך הביתה חלילה. אבל גרפיקאי הוא כבר לא יהיה לעולם, כך שכל מיני פוליטיקאים מקומיים זוכים אצלו לתספורות מוהיקן משובחות. בפעם האחרונה שהייתי שם, אגב, הוא צעק עלי, כמו שאבא שלי לא העז לצעוק עלי כבר לפני עשרים שנה, רק בגלל שהזזתי תמונה אחת ממקום מסויים למקום אחר ללא אישורו.

"בכלל, עושה רושם שיש כמה חבר`ה שם (לא כולם, יש כמה ממש נחמדים), שהתענוג האמיתי שלהם זה להשפיל עיתונאי. רצוי עורך. במיוחד מהמקומונים, שזה בכלל בשר תותחים. כי מה יעשו להם? תמיד אפשר לפנות לוועד שיאיים בשביתה, והעיתונאי ימהר להתקפל או שהוא יפוטר. מתרוצץ כבר שנים סיפור מיתולוגי ברשת על עורך שהגיע לסף הסיבולת שלו והלך מכות עם אחד מעובדי הוועד. כמובן שמיד פרצה שביתה גורפת, והעורך נאלץ להתנצל ולהשפיל את עצמו עד עפר.

"גם אני, אגב, זכיתי להכיר את מרתפי האינקוויזיציה של הוועד, בעקבות טעות של אחד הגרפיקאים שלא הכין את העמוד בדיוק לפי ההוראות הדרקוניות של הוועד. אבוי! כיוון שאיתרע מזלי להיות בדפוס באותו יום, נקראתי לחדר הוועד, ושם נאלצתי לעמוד בחקירה מעיקה בפני פרצופים חמורי סבר ולהבטיח בכל לשון של הבטחה שזו פעם אחרונה בהחלט שמתפלק לנו.

"אחר כך הם הוציאו אותי מהחדר כדי שהם יוכלו להתייעץ. כשיצאו אחרי כמה שעות, הם הודיעו לי שהחליטו בכל זאת להדפיס לנו את העיתון, באופן יוצא דופן וחד פעמי. בחיים שלי לא הזעתי כמו שהזעתי בסיטואציה הזאת".

"תראו, באופן טבעי הייתי אמורה להזדהות עם העובדים השובתים הרבה יותר מאשר עם הכיס של נוני מוזס, אבל ההתנהגות של החבר`ה האלה לאורך השנים הוציאה לי את הרוח הסוציאליסטית מהמפרשים, ביג טיים".


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by