ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מה זה FOO? 
 
 הדמוקרטיה בשיאה. משתתף בכנס FOO המקורי (צילומים: דוק סירלס)   
 
עמי בן בסט

איך מגיעים 200 איש למקום בלי סדר יום, ומצליחים ליצור את הרעיונות שמשנים את העולם? עמי בן בסט מספר על הוויקי של העולם האמיתי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלוגים. מה לא נכתב כבר על יומני הרשת המקוונים הללו. בשנת 2003 בלבד, צמח מספר הבלוגים ברשת בכמה מאות אחוזים! הבלוג הוא העט, המיקרופון והמצלמה האישית גם יחד. הוא מאפשר לנו לספר סיפורים משל עצמנו, להעיד על עיסתנו, לדווח, לאגור חברים מקוונים ולקבל תגובות וחיזוקים. הקהילות שנקשרות במעגל סביב הבלוג, נרקמות סביב המילים שלו, ובעיקר סביב האישיות שלו, כפי שמצטיירת בבלוג. ביחסי הגומלין הנוצרים בין הבלוגר לבין חברי הקהילה שלו, אחד מזין את השני, והתוצאה היא סיפור מתגלגל של קהילייה קטנה ואנושית.

כמה משפטים מהאנציקלופדיה החדשה של ווי-נט: "...סביב נושא הבלוגים צמחו קהילות שוקקות, ונוצרו מערכות יחסים מקוונות בין כותבי היומנים לקוראיהם, כמו גם עגה נפרדת וסגנונות כתיבה ייחודיים. הדינאמיקה הזו נמצאת כיום במוקד מחקרם של חוקרי רשת, פסיכולוגים וסוציולוגים, הרואים ב"בלוגספירה", העולם המקוון של אנשי הבלוגים (קוראים ככותבים), נישת מחקר תרבותית לכל דבר".
 
הוזמנתי, ולכן אשנה
 הוזמנתי, ולכן אשנה   
עבורי משמש הבלוג כלי תרפויטי מובהק לחולשות, דחפים ויצרים, שמפכים בי מגיל ילדות. אחר כך, כאשר התבגרתי קצת (לא יותר מידי, יטענו, לא בלי בצדק, מרבית חברותי וחברי), התחלתי לפרסם רשימות וספרים כדי לנסות ולהשקיט את האובססיה הזאת, שרק הזינה את עצמה יותר ויותר. היום הבלוג שלי הוא מעל למידותי. כאילו קיבל אישיות משלו. לפעמים הוא דורש, לעיתים הוא מהסס. פעם כועס, אחר כך_ מפייס. לא פעם כאשר אני חוזר מנסיעות, אני נחפז אל האגו-בלוג שלי, קצת מלטף אותו ומנסה להשביע אותו עם מילים קטנות. לא תמיד מצליח.

הבלוגים נמצאים כאן כבר כמה שנים. מי שפחות מוכר, יחסית, הוא "יצור" המכונה וויקי (wiki). למרות שמדובר במוצר שהומצא לפני כ-8 שנים, רק בעת האחרונה, נדמה, מתחיל הוויקי לקבל נוכחות משמעותית יותר. לדעתי, בצדק מאחר ומדובר באחד היצורים היותר מרתקים, יותר מוזרים ויותר אנרכיסטים שנוצרו ברשת האינטרנט.

מה זה וויקי? לפני כמה חודשים פרסם הפי.סי מגאזין רשימה נחמדה בנושא. וויקי (wiki wiki, על פי מונח השגור בהוואי), זו תוכנת שרת שמאפשרת לגולשים ליצור ולערוך תוכן בכל דפדפן שהוא, ללא שימוש בכלים מיוחדים, או ידע כלשהו בתכנות. דמו לנפשכם שאתם קוראים את הטקסטים החשובים ב"רשימות" ומתחשק לכם להגיב. הבלוגים מאפשרים אמנם לתת תגובה (טוקבק), אבל גם זו מוגבלת מאחר והבלוגר הוא עדיין המלך והעורך העליון שיכול לאפשר, או לא לאפשר, את קריאת התגובה. וויקי הולך הרבה יותר רחוק. בעצם, אם הרשימה הזאת הייתה כתובה באתר וויקי הייתם יכולים, לא רק להגיב בסוף הרשימה, אלא לשנותה לחלוטין.
 
 
בשנת 1995 יצר וורד קנינגהאם (Cunningham) את "האתר הראשון שנכתב על ידי האורחים שלו", ובכך החל את מה שניתן לכנות כתרבות הוויקי ברשת. המוצר הכי ידוע של התרבות הזאת היא האנציקלופדיה החופשית: וויקיפדיה, או הגרסה העברית. הוויקיפדיה המקורית שהופיעה בשנת 2001 מחזיקה, נכון לכתיבת שורות אלו, 190,505 מאמרים שונים. קנינגהאם מודה שהאפשרות שיש לכל אחד, להוסיף, לגרוע ולשנות, היא חולשה מסויימת. האמת היא שבתכונות אלה טמון גם היתרון של הוויקי, אם תרצו, סוד קסמו. עם הזמן, נוצר באתר הוויקי תמריץ ליצירתו של תוכן בעל ערך (אחרת הוא ייעלם). באתר מתקיים בעצם מעין תהליך אבולוציוני שבמהלכו שורד רק טקסט שיש לו חשיבות. מתוך כך ניתן לומר כי המבנה המיוחד של הוויקי מעודד יצירת תוכן שווה. בלשון אחר: הטקסטים הטובים והאחראיים, הם אלה השורדים.

ישנם אלה המדמים את הוויקי ללוח פתוח. כל אחד יכול לכתוב בו, למחוק, להוסיף ולהשאיר גרפיטי שעשוי להימחק תוך דקות. בפורמט הכאוטי הזה, המילים והמשפטים הם זמניים, כמו החיים עצמם.

אומר קנינגהאם: אם הבלוג משקף את הרעיונות והדעות (כולל הקדומות) של הבלוגר, הוויקי הוא כמו מסיבת קוקטייל פתוחה. בבלוג אתה מפתח את מה שיש לך ומה שאתה רוצה להגיד. בוויקי, אתה מדבר בקול "חלש" יותר, מבקש דרך למצוא קונסנזוס כדי ליצור משהו קבוע. ישנם אמנם אתרי וויקי שקצת מגבילים את החופש בכך שדורשים הרשמה (וסיסמה), קיימים וויקיס' שמגבילים את חופש העריכה לדפים מסוימים בלבד ואף שומרים את החומר הנמחק ובכל זאת הטעם המהפכני נשמר.
 
 

כשהוויקי יוצא מהרשת

המהפיכה מביאה אותי ל"וויקי" מסוג אחר, שחרג מתחום הרשת והציב עצמו במציאות עצמה. הכוונה לאירוע שהתקיים לא מכבר בארה"ב ביוזמתו של טים או'ריילי. או'ריילי, מו"ל של ספרי מחשב רבים וחשובים ואיש אינטרנט ידוע שהכניס חידושים רבים לרשת (פורטלים ואתרים מסחריים), זימן בחודש אוקטובר האחרון כנס מוזר לכל הדעות. הכנס, או בכינויו המקורי, מחנה עבודה פו -Foo camp (פו הם ר"ת באנגלית של החברים של אוריילי), התקיים בסוף שבוע אחד בעיר קטנה, סבאסטופול, כ- 60 ק"מ צפונית מסן-פרנציסקו. לכנס הוזמנו כ-200 איש, על פי עדות אחד המשתתפים "כל אחד יותר חכם מהשני". היו שם ידועני רשת, מפורסמים ואוהבי אינטרנט מובהקים שבאו ממגוון רחב של תחומים, ביניהם: פיתוח ותיכנות, בנית אתרים, בלוגים, פורומים, רשתות חברתיות, צ'אטים, מסרים מיידיים, P2P, מנועי חיפוש, קוד פתוח, דואר אלקטרוני, אבטחה ועוד.

מחנה פו היה שונה מכנסים אחרים. לא היה בו למשל סדר יום ידוע מראש. ממש לא. כל האנשים שהגיעו לשם - מפתחים, יזמים, בעלי חברות, יושבי ראש, סופרים ועיתונאי אינטרנט – נתבקשו להביא עימם ציוד ליומיים, כולל שקי שינה, משחקים, כלי נגינה, וכל מיני גאדג'טס שבא להם. באחד החדרים הוצב לוח גדול שבו שורטטה טבלה גדולה ומשובצת. כל אדם שרצה בכך, רשם במשבצת המתאימה נושא, עליו בא לו להרצות, או סתם לשוחח עם אנשים אחרים. התוצאה, יומיים עמוסים ושוקקים בהם אנשים נעו ממקום למקום, מאזינים, מתווכחים ומשמיעים. והיה חופש. אף אחד לא היה שם כדי לדחוק בהם להיכנס לחדר בזמן, להישאר או לצאת ממנו. קצת מזכיר את האינטרקציות המופלאות המתרחשות בין האנשים במהלך ההפסקה של הכנס.

אנשים חפשו "מציאות" - סיפורים ורעיונות חדשים, ונעו בעקבותיהם כאחוזי תזזית מחדר לחדר. היו מספיק חדרים, היו גם מספיק מוכרים. בין לבין, היו אלה שנצלו את האווירה שהתפתחה במקום כדי לנגן, לשחק שח, להעיף עפיפונים, או להריץ סרטי וידיאו מדליקים. הבלוגרים הכותבים על המחנה, מדברים עליו בהתרגשות רבה. הסבות להצלחה של פו, לדבריהם, היו כנראה שילוב של כמה וכמה גורמים.

מה שכולם שוכחים להזכיר זה "המנוע" שעשה פווו למחנה העבודה הזה, נתן לו "סטארט" ראשוני, הכין את המשתתפים והכניס אותם לאווירה המתאימה. הכוונה כמובן לוויקי המוזר משהו שהחבר'ה של אור'יילי בנו לקראת הכנס.

תודה מיוחדת ליוסי ועופר.

קרדיט לתמונה.

הקטע פורסם במקור ב"קצה", בלוגו פוער התודעה של עמי בן בסט.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by