ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
קאן - הזוכים, הכוכבים והאטרקציות 

קאן - הזוכים, הכוכבים והאטרקציות

 
 
אודליה ברקין

ביום ראשון השבוע הסתיים פסטיבל הסרטים היוקרתי בקאן שבצרפת, ה-53 במספר - וזה הזמן לסיכומים: מי לקח את דקל הזהב? לאן נעלמה ביורק? למה ג'ורג' קלוני שר? ואיך משפיעה הרשת על הפסטיבל?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אומה טורמן, מהומה רבה על לא מאומה (רויטרס)
 אומה טורמן, מהומה רבה על לא מאומה (רויטרס)   
הנה שוב עבר חלף לו עוד אחד מהיהלומים בשרשרת הנוצצת וחשופת החזה של פסטיבלי קאן. שוב מתרוקנת קאן מהכוכבים והבמאים שבאו להתגאות במעשה ידיהם, מאנשי העסקים שבאו לעשות כסף על חשבון אותן יצירות, ומהעיתונאים שבאו לכתוב על אלה ועל אלה, וגם לנסות לאחוז בעוד פיסת קטנה של זוהר. בבת אחת חוזרת העיר להיות עוד אחד מאיי השמש השקטים של הריביירה הצרפתית, משאירה את תושביה עם התיירים הפחות בוהקים והפחות מפורסמים, ועם הסיפורים הרגילים, שלא חסרו גם בפסטיבל ה-53.

נו, אז מה היה לנו? גם השנה התערבבו נוכחותן של חשופות החזה המקומיות והמיובאות, שכמו תמיד עמדו על החוף וחיכו שיגלו את כשרונן הבולט, עם היכולת להתענג על הסרטים החדשים של האחים כהן, קן לוץ` ולארס פון-טרייר, ועם ההתחככות בזוהרם של מפורסמים דוגמת אומה טורמן, קליסטה פלוקהארט, קלודיה שיפר, וראש הממשלה הצרפתי ז`וספן. הדבר היחיד שמאיים, איכשהו, על המסורת והחשיבות של הפסטיבל, הוא דווקא האינטרנט, אבל לזה נגיע בהמשך.

 
ביורק ב`רקדנית בחשכה`. נעלמה בזמן ההסרטה
 ביורק ב`רקדנית בחשכה`. נעלמה בזמן ההסרטה    
ראשית כל, הסרטים. בראש חבר המושבעים עמד השנה הבמאי הצרפתי המפורסם לוק בסון ("ניקיטה"). צוות השופטים כלל גם את כריסטין סקוט תומס, כוכבת "הפצוע האנגלי" (בהריון מתקדם) וג`רמי איירונס. המנצח העיקרי בפסטיבל היה הבמאי הדני לארס פון טרייר ("לשבור את הגלים") שזכה בפרס דקל הזהב הנחשק, עבור סרטו "רקדנית בחשכה". בסרט, המוגדר כטרגדיה מוסיקלית, מככבות אלילת המסך הצרפתייה קתרין דנב והזמרת האיסלנדית ביורק, שזכתה על התפקיד בפרס השחקנית הטובה.

בסרט מגלמת ביורק את סלמה, מהגרת צ`כית בארצות הברית של שנות השישים שמאבדת אט-אט את מאור עיניה ומגלה בתמורה את המוזיקה. המחווה למיוזיקלס הגדולים הוליווד לא מעמעמת את הטראגיות שבסרט, ולא פלא שבזמן ההסרטה מצא פון-טרייר את עצמו מחפש אחר ביורק, שהיתה נעלמת לכמה ימים מדי פעם.
 
האחים כהן וג`ורג` קלוני. האטרקציה של הפסטיבל (רויטרס)
 האחים כהן וג`ורג` קלוני. האטרקציה של הפסטיבל (רויטרס)   


מנצחת נוספת בפסטיבל היא אסיה. בפרס השחקן הטוב ביותר זכה טוני לאונג שמככב בסרט ההונג קונגי "מצב-רוח לאהבה", סיפור אהבה בן ארבע צלעות המתרחש בהונג-קונג של שנות השישים. בפרס הבמאי הטוב זכה הבמאי הטיוואני אדוארד יינג על סרטו "יי יי", המספר את סיפורו של איש עסקים החווה את משבר אמצע החיים שלו על רקע היחסים הסבוכים במשפחתו.

סרטם החדש של האחים ג`ואל ואיתן כהן, שנקרא בתרגום חופשי, "או, אחי, אייכה?" היה אחד המעניינים בפסטיבל. הסרט מספר את סיפורם של שלושה אסירי עבודת פרך, בארצות הברית של שנות השלושים (ג`ורג` קלוני, ג`ון טורטורו, טים בלייק נלסון). השלושה מצליחים לברוח אך קשורים זה לזה בעבותות ברזל פיזיות ורגשיות, שמותירות להם רק את המוזיקה כנתיב בריחה אפשרי (כן, כן ג`ורג` קלוני שר) ברחבי היבשת עד שיגיעו הביתה.
 
 
ללא קשר לסרטים עצמם, פסטיבל קאן היה מאז ומתמיד זירה כלכלית לא פחות מזירה אומנותית ותקשורתית. הפסטיבל הוא הזדמנות לכל אנשי התעשייה לצוד כישרונות, חוזים וזכויות בלי להסתובב בכל העולם. אבל מתברר שגם פה האינטרנט עושה את שלו. מאז התפתחות הרשת כולם עושים את שיעורי הבית שלהם, רואים את הסרטים ואת סרטוני ה"בקרוב", וכשהם מגיעים לפסטיבל הם כבר יודעים בדיוק למי כדאי להם לגשת ועם מי לחתום.

למעשה גרמה הרשת לכך שהפסטיבל איבד למעשה מכוחו העסקי, כי חברות דוגמת פילםבזאר.קום או שואוביזדאטה.קום, מפעילות אתרי רשת משוכללים, המרכזים בתוכם את כל המידע על הסרטים המופיעים בפסטיבל ומאפשרים למפיקים ליצור קשר עם היוצרים שלהם עוד לפני מועד הפסטיבל, וכך לחסוך לעצמם את כיתות הרגליים הפיזי בתוך העולם שמבחינתם הוא יותר מזויף והרבה פחות זוהר.

אוליבר אברלה, גיק מחשבים מוצהר והאב המייסד של שואוביזדאטה, היה מפיק סרטים במשך 12 שנה לפני שעלה על הרעיון. הוא טוען כי באתרו גולשים 20 אלף איש מדי יום, ובאתר המיוחד לפסטיבל 3500 כניסות ליום, בערך מחצית מאורחי הפסטיבל. האם החליפה הרשת את המסחר והשכנוע פנים אל מול פנים? האם אין צורך במנגנון יחצ"נות משובח, בארוחות שחיתות במסעדות, בנאומי שכנוע נלהבים (ולפעמים אפילו הענקת חסדים מיניים) על מנת להשיג קונה/משקיע לסרט? אולי לא. כמו תמיד באה הרשת והופכת כל דבר שבו היא נוגעת.

השאלה היא אם בעקבות התפתחויות המדיה יאבד הפסטיבל את ערכו כוועידה עסקית, ויהפוך לפסטיבל קולנוע סטנדרטי (בחורינות ששכחו את החזיה איפשהו, בינינו, זה נחמד אבל לא עד כדי כך אטרקציה) - או שימשיך להיות פסטיבל הסרטים החשוב ביותר בעולם. בינתיים, עושה רושם, המינון הממכר של כוכבים, סקס אפיל ושמש ימשיך להיות אטרקטיבי לא פחות, לפחות מבחינת התקשורת והקהל.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by