ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אלוהים אחרים 
 
 כי הוא אחד   
 
עידו הרטוגזון

לא רק שהאינטרנט אינה מתנגשת עם התפיסה הדתית, אלא שיש בה מסר דתי המחדש רעיונות עמוקים, שעד היום היו בגדר מופשט בלבד. עידו הרטוגזון על חזון אחרית הימים של הרשת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ושמו אחד
 ושמו אחד   
כששואלים אותי איך אני כאדם דתי מתלהב בצורה אובססיבית כל כך מטכנולוגיה, אני תמיד מתפלא ורץ להוריד קדיש. מה זאת אומרת?! מה יותר דתי מלהיות מחובר תמידית לרשת (רשת טכנולוגית כמו גם רשת קוסמית של ישויות) לתת לה לחלוף דרכך, לשנות אותך, לעצב אותך ולהכניס אותך למצב התהוות תמידית כזו שציווה לנו רבי נחמן כשהכריז כאידאל על הצדיק המחליף כל יום מדרגתו הרוחנית.

הרבי מלובביץ' היה מגדולי התומכים בתפיסה שכל מה שבא עלינו בעזרת הטכנולוגיה (מה שנקרא בס"ד – בסייעתא דטכנולוגיה) ניתן לנו על מנת שננצל אותו לטובה. טכנולוגיה היא לפי תפיסת הרבי כמו קליפת נוגה שעליה מדבר ספר התניא, הספר המכונן של חסידות חב"ד. קליפת נוגה כשלעצמה היא החומר הניטרלי שממנו עשוי העולם – בחומר הזה ניתן לעשות שימושים טמאים ורעים, כלומר לנצל לרעה את המתת האלוקי. אבל ניתן גם להעלותו מעלה ולהפוך אותו לכלי בידי הקדושה וע"י כך לקדושה. כפי שהקלף הוא נטול ערך דתי עד שנכתבו עליו אותיות ספר התורה, כך גם בטלויזיה לפי דעתו של הרבי מלובביץ': ניתן לשדר בטלויזיה דברי זימה ואלימות אבל גם להפיץ בה גם דברי תורה (כפי שעושים בערוצים התורניים ובאתרי הדת ברשת).
 
משיח בן-רשת
 משיח בן-רשת   
יותר מכך, גילוי הקדושה במקומות הנמוכים שבעולם ע"י העלאת ניצוצות מכלי כמו מחשב שהפך לכלי דתי, היא מלאכה דתית חשובה. משום כך היה הרבי מלובביץ' מגדולי התומכים בטכנולוגיה ולא נדיר לראות חסידי חב"ד לומדים את פרשת השבוע בעזרת פאלם פיילוט שהפך לפאלם פיילוט תורני.


כל הגולשים ערבים זה לזה

אלא שהטכנולוגיה אינה סתם עוד כלי בחזקת אותה גברת בשינוי אדרת. לטכנולוגיה יש מסר דתי משלה המחדש רעיונות דתיים עמוקים שעד היום נשארו בגדר רעיונות מופשטים. בזמננו המסר הזה הופך לבולט יותר ויותר והטכנולוגיה עוזרת לנו להבין רעיונות דתיים עמוקים.

הרשת עצמה לא זקוקה לצידוקים והסמכות דתיים, בהיותה המצאה דתית במובהק. חז"ל עצמם הקדימו את רשת האינטרנט ביצירת מסמך היפרטקסטואלי ורב שכבתי המפנה שוב ושוב בתוך עצמו בתוך עצמו ועל כך הצביעו כבר רבים וטובים (לדוגמה ג'ונתן רוזן שבספרו המתורגם לעברית: "התלמוד והאינטרנט" מצביע על העובדה שה"מסכת" התלמודית היא בתרגום לאנגלית פשוט "Web"). אפשר להניח שלו לחז"ל הייתה האפשרות הטכנולוגית הם בוודאי היו מסתערים על המחשב בחדווה על מנת למלא אותו ברשת ההקשרים והמשמועים שאותה הייטיבו כל כך לטוות בכתיבתם.

אצל חז"ל הקורפוס של התלמוד בצוותא עם התורה הוא כללות העולם – שהוא הרשת הטקסטואלית שהם בונים, שהרי התורה היא חזות העולם כולו. כנ"ל גם רשת האינטרנט כבר התפתחה לעולם בפני עצמו – שהוא חזות העולם כולו.
 
אם לא משיח, לפחות נביא
 אם לא משיח, לפחות נביא   
אלא שהאינטרנט מיטיבה אף יותר לייצג את קשרם ההדדי של בני האדם ואת המחוייבות ההדדית. מהבחינה הזו הרשת היא מטאפורה נפלאה (שכבר מזמן אינה רק מטאפורה) לקהילה אנושית שבה כולם מחוברים לכולם. שלך הוא שלי – שלי הוא שלך. כולנו נמצאים באותו מקום ובאותו מצב. כולנו בני אדם, לכולנו יש אותה מערכת הפעלה, אותם וירוסים, אותם כשלים בפיירוול והקהילה שלנו היא אחת – אם חודר לך סוס טרויאני למערכת זה לא רק עניינך זה גם ענייני שלי. הצרות שלך, הם גם הצרות שלי. לכל אחד מאיתנו יש מחשב משלו, אבל אנחנו כרשת משתמשים קמים ונופלים על הערבות החברתית שלנו. כל הגולשים ערבים זה לזה.

קל לראות בתור משתמש תוכנות שיתוף קבצים כקאזה, אי-מיול או סולסיק שאתה ואני זהים וחסרי מחיצה - ששנינו אטמנים (הוויה מצומצמת) של אותו ברהמן גדול (ההוויה הקוסמית הכללית המכילה את כולנו וגם זהה לכולנו). או במילים אחרות המחשב של כל אחד מאיתנו מכיל בתוכו את הרשת כולה, אבל כל אחד מאיתנו מביט מעיניו שלו.

כשאני עושה למחשב שלך Browse users files כבר אין הפרדה לבינך לביני. אני חודר למחשב שלך, לתוך הראש שלך, לתוכך – ואני רואה את פנים המחשב שלך כאילו היה מחשבי שלי ממש – כי פוטנציאלית זה כבר שלי. בקהילת שיתוף הקבצים שהיא בעצם קהילת שיתוף הישויות כל מה שיש לך, יש גם לי. אני לומד ממך כל העת. אני מעכל את המוזיקה, הסרטים והטקסטים שלך לתוכי. כולנו שותפים של אותן מחשבות ושל אותן הוויות. כולנו רוח עולם משותפת אחת. זה לא רק יהודי, זה ממש שפינוזה.


החברותא הטכנולוגית

הפס הרחב הוא קפיצת המדרגה הגאולית האחרונה. השפע האלוקי כבר לא זורם בקימוץ כמו ב-dial up העלוב. הוא לא נקטע והוא תמידי, חסד חינם ורצוף. אוטוסטרדת המידע היא כמו אוטוסטרדה של השפע האלוקי. אנחנו כבר לא מוגבלים במקום או בזמן, כלל הסכרים נפרצו. המידע הוא חופשי ואינסופי – חג אמיתית לכל מחפשי השם, שיחפשו תחת כל אבן ולינק. כל הטקסטים, כל המוזיקה, כל הסרטים – הכל תחת אצבעותי. האין זו העת הגאולית של "ומלאה הארץ דעת תורה"?
 
 
מטטרון
 מטטרון   
תוכנות כמו סולסיק מאפשרות לי להתפתח רוחנית בצורה שלא הייתה אפשרית מעולם ולהיות במצב של לימוד מתמיד מעשרות מורים ועשרות אסכולות בו זמנית. אני עולה על הרשת וסורק אותה כמו רובוט חיפוש בדרכו אל ההארה ואל הלימוד המושלם. דרך החיפוש אחרי המוזיקה שלי לדוגמה, אני מגיע למחשבים זרים, חודר אליהם ולומד שם להכיר אהבות חדשות. אחר כך יבואו אחרים אלי ואני אהפוך למפיץ הבשורה רוחנית החדשה שמתפשטת כמו וירוס.

מעכשיו מה שיש לי הוא לא רק שלי. אני מחליט גם מה אנשים אחרים ישמעו, אני נושא באחריות קוסמית מתפשטת. כמילותיו של DJ Shadow – כל אחד הוא מורה אבל גם תלמיד.

בעזרת אופציות כ-Similar Users אני מגדיר את האומנים האהובים עלי ומאפשר למחשב להשוות אותם עם רשימות דומות של אנשים אחרים בעולם ולמצוא את המשתמשים הדומים ביותר את נשמותי התאומות (משתמש = נשמה) – כך אני מוצא כל יום חברותא חדשה מכל פינה בעולם, כדוגמת החברותא עימה אעמיק בתלמוד כשאני לומד בישיבה. אלא שהפעם שום חלוקה מגדרית, גזעית, גיאוגרפית או מעמדית לא עומדת בדרכי כשאני מוצא את החברותא שלי – החברותא יכולה להיות בבוקר ברזילאי היושב במעמקי הג'ונגל ובערב טכנופיל יפני מטורף למחרת זה ילדת כפר סינית בת 14, סעודי כרסתני ומפוטם נפט היושב במשרדו או צ'ט רובוט משועמם שהשתלט על המחשב בזמן מסיבה פריסאית. שום הגדרות חברתיות, ריחוק גיאוגרפי או סוציולוגי לא יעמדו בפנינו נשמותינו התאומות. זרוק את פנימיותך, את בקבוק ההוויה שלך מהאי הבודד של המחשב שלך לתוך המים הסוערים של הרשת – אף פעם לא תדע מי ימשה אותו. וזה ים סוער ומלא בקבוקים, תודעת העולם כולו על מחשב אישי אחד.


משיח בן דוד?

אז איפה נהיה עוד עשר או עשרים שנה בהתפתחותנו המיסטית-טכנולוגית? כשאני חושב על זה אני רועד מהתרגשות ולהט. פס רחב (ממש ים סוף) בסלולרי בגודל חרק שישב לי בתוך האוזן, הראש או אולי על כף היד! ואז באמת נהיה אדם קדמון מכל קדומים בעולם העקודים ובעולם הנקודים.
 
ואז ירגיש כל אחד, מה שהיה פעם מנת חלקם של המקובלים בלבד כאשר חלמו על גופו הקבלי של האדם – כיצד זורם בתוך גופי היקום והקוסמוס כולו, כיצד אני בתוכי נושא את העולם כולו. בעזרת המחשב שאני נושא, אני נושא את הרשת על גופי, את היקום כולו בתוכי, את הפוטנציה של היקום כולו. בלי שעלי לעשות דבר פורצים וחודרים דרכי היקום והשפע כל העת ללא הפסק – משהו רוחש שם בתוך המכשיר הסלולרי – הקוסמוס הדיגיטלי. יש מטאפורה והדגמה טובה מזאת לרעיון של הא-דם הקבלי שדרך כל נים מנימי דמו זורם השפע האלוקי ללא הפסק?


חרב הפיפיות הטכנולוגית

אז אני לא אומר שצריך מיידית לרשת את כל הישיבות לרשת. ברשת יש גם סכנות כמו שבירידה מעולם הנשמות לעולם הגשמי יש סכנות גדולות. ומצד שני מלמדות אותנו הדת היהודית והחסידות בפרט שרק בעולם הגשמי של התאוות ניתן לנו לקיים מצוות ולבצע תיקון. תיקון הוא תמיד מסוכן והעלאת ניצוצות קדושה מהעולם היא תמיד הרפתקה עם סוף בלתי ידוע. מצד שני האדם הדתי הוא גם אדם שמעז ואדם שיוצא בהירואיות פנימית לקרב על גורלו של העולם ושל הרשת שהם גורלו של האדם עצמו. בקרב הרוחני הזה הטכנולוגיה הופכת יותר ויותר לחרב פיפיות משוכללת ורבת יכולות שביכולתה להכרית רבות מן הקליפות המפרידות בין בני האדם ובין אדם לעצמו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by