ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
החומוס חוגג עצמאות 

החומוס חוגג עצמאות

 
 
GoodFood

לאחר 52 שנות ישראליות זוכה סופסוף החומוס לכבוד המגיע לו. "לא על החומוס לבדו", ספר חדש, הכל על החומוס, וכמובן, המתכון המנצח לחומוס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר `לא על החומוס לבדו`
 עטיפת הספר `לא על החומוס לבדו`   
דברים רבים מדי נראים מובנים מאליהם עד שמקדישים להם רגע למחשבה. דוגמא טובה לכך היא החומוס. המאכל הזה, שתחילתו בתרבות הערבית וסופו שאומץ אחר כבוד למאכל הלאומי הישראלי, מצוי כמעט בכל בית בישראל.

החל מהישיבות במאה שערים, דרך שנקין וצפון תל-אביב, עד הכפרים המרוחקים בצפון ואילת, יהודים כערבים: חיפוש מהיר במקרר המקומי יחשוף לפחות צנצנת אחת של חומוס.

בעיתוי הלא-מוזר של ערב יום העצמאות, בחרו יהודה ליטני ונעים עריידי לתת כבוד למאכל שאולי מייצג את הישראליות שלנו יותר מכל: החומוס. מחציתו של הספר מוקדשת אמנם לבן הלוויה של החומוס, שמן הזית, שכבודו במקומו מונח, אך מפאת קוצר היריעה ידובר בכתבה זו רק על החומוס.

"אני זוכר לילה שלם בדריארבכר, בירת כורדיסטן התורכית: כל תשוקותיי התמצו בצלחת חומוס, לאחר ששבוע ימים ניסיתי להתאים את עצמי, ללא הצלחה, למטבח המקומי" (יהודה ליטני במונולוג געגועים וערגה לחומוס, מתוך הספר החדש "לא על החומוס לבדו")
 
 
הרבה מאוד (בעצם רוב) תושבי ישראל אוהבים חומוס, אך יהודה ליטני, כתב "הארץ" לענייני ערבים הוא מיחידי הסגולה שממש מכורים לעיסה הצהבהבה. מי שעקב אחרי ליטני, ידע שכתיבת ספר ההלל לחומוס היא רק שאלה של זמן. לאורך השנים, כתב ליטני לא אחת על החומוס, החומוסיות, המתכונים ומסורת החומוס המפורסמת.

מעיון בספר, עולה שאהבתו של ליטני לחומוס כמעט וגובלת באובססיה: נראה כי הוא מקדיש את רוב זמנו בנסיעות לחו"ל בחיפוש אחר חומוסייה מוצלחת יותר, בארץ, הוא מספר על ביקור בחומוסייה של אבו חסן במרכז רמאללה, בעיצומה של האינתיפאדה, כאשר בשולחן הסמוך מתכנסת לה אסיפה מאולתרת של אנשי פת"ח. שלוש שנים קשות עברו על ליטני, עד שכל עצב בגופו זעק "אבו חסן", והוא חזר לרמאללה.

מקורו של החומוס הוא דווקא בשכנתנו מצפון, סוריה. כבר לפני מאתיים שנה ויותר, סיפרו חוקרים מאירופה שעברו בחלאב, על המעדן הסורי אותו כינו "פנינת דמשק". מסוריה, התפשט החומוס לירדן ולפלסטין של אז, אך נעצר במצרים מאימת הפול. הגלגול המאוחר יותר של החומוס, הפלאפל, הומצא רק בתחילתה של המאה הנוכחית. במלחמת השחרור, שוחרר החומוס ביחד עם ירושלים, ומאז כבש את ישראל בסערה.

בתחילה התייחס העם יוצא עדות אירופה בחשדנות מה למאכל המוזר, אך מהר מאוד התרגלו לחומוס גם פולנים מושבעים. תהילתו של הפלאפל לא אחרה לבוא, והוא כבר נחשב לישראלי יותר מהחומוס. אגב פלאפל, ליטני מתקן בספרו טעות נפוצה: ההצלחה הרבה של ה"פלאפל התימני" בארץ אין לה ולא כלום לתימן, שם לא גדל מעולם צמח החימצה, שממנו עושים את גרגרי החומוס לפלאפל.
 
 
תהליך הכנתו של החומוס הוא לכאורה פשוט למדי: יש להשרות את גרגרי החומוס במים למשך כלילה, לאחר מכן יש לבשל את הפולים עד שיתרככו מאוד, להוסיף טחינה, לימון ושום, והרי לכם חומוס. אך כמו בכל מאכל אחר, הסוד הוא במרכיבים ובעצם ההכנה. ה"נשמה" של החומוס היא בעצם הטחינה. ליטני הרחיק בטעימות הטחינה שלו עד לבנון ודמשק, ולבסוף גילה כי הטחינה הטובה ביותר מיוצרת בשכם.

גם דרכי ההכנה של החומוס, מתברר, משחקים תפקיד חשוב בטעמו הסופי. מיותר לציין שחומוס "תעשייתי" המיוצר במפעלים נופל ברמתו עשרות מונים מחומוס "אוריגינל" המיוצר בחומוסיות, אך גם בייצור ביתי ישנן כמה שיטות. החומוסיות ה"אסליות" טוחנות את גרגרי החומוס במכתש ובעלי, בדיוק כמו לפני מאה שנה. כמו במאכלים רבים נוספים, המיקסר וחבריו החשמליים למטבח לא תמיד מיטיבים עם המוצר המוגמר.

החלק השני בספרו של ליטני הוא בעצם מדריך לחומוסיות הטובות במזרח התיכון. כאן, כבר קשה להתעלם מהניחוח הפוליטי שמלווה את כל הספר. נכון, מקורו של החומוס הוא בארצות ערב, וקרובינו הרחוקים מכינים אותו עד היום טוב יותר מכל יהודי שישלח ידו בגרגירים, אולם מכאן ועד למדריך על חומוסיות דמשק, עוד רחוקה הדרך.

ליטני ממליץ בספרו על חומוסיות בדמשק ובבירות (החומוסיות בדמשק מקבלות משום מה ציון גבוה במיוחד), כמו גם על חומוסיות בעזה, שכם וראמללה. החומוסיות בשכנתנו ממזרח ירדן, נפקדו משום מה מהדריך למרות שבהקדמה הוא מהלל חומוסייה אחת ברבת עמון, אולי ירדן זה לא מספיק מסוכן בשביל חומוס טוב.
 
 
 
לטובת קוראי גודפוד, מדריך האוכל של נענע, שהחומוס לא זורם בדמם עד כדי הוצאת 80 שקלים לטובת מדריך החומוס של ליטני, נביא כאן מעט מן החומוסיות המומלצות בארץ על פי ליטני. דירוג החומוסיות על פי ליטני: 5 כוכבים למעולה, עד כוכב אחד לבינוני.

חומוס בירושלים

לינא: הרובע הנוצרי בעיר העתיקה, רחוב עקבת אל חנאכה, צד ימין בירידה לויה דלרוזה. חמישה כוכבים לפי ליטני, מומלץ לא להגיע בשבתות.

אבו-טאהר: שוק הקצבים 16, הרובע המוסלמי. לפי ליטני יש לטאהר ארבעה כוכבים, מהיכרות אישית הייתי מוסיף לו גם את החמישי.

אבו שוכרי המקורי: החומוסייה אולי הידועה בארץ. רחוב הגיא 16 ליד הויה דלרוזה ברובע הנוצרי, שלושה כוכבים לפי ליטני.

דיפלומט: איטליז במושבה הגרמנית בירושלים, רחוב עמק רפאים 38, שבעליו מכין חומוס מצוין לקחת הביתה. 4 כוכבים לפי ליטני.

טעמי: מוסד ידוע בירושלים במרכז העיר, רחוב שמאי 3. נחשב לחומוס ה"יהודי" הטוב בעיר. שלושה כוכבים לפי ליטני.

אבו שוכרי באבו-גוש: חיקוי של אבו שוכרי המקורי מהעיר העתיקה, אך גם נחשב כחומוס לא רע.במרכז הכפר, מאחורי המסגד. 2 כוכבים לפי ליטני.

רחמו: אחד המוסדות הוותיקים בעיר אם כי בשנים האחרונות ירד מגדולתו. רחוב האשכול 2 בשוק מחנה יהודה, כוכב אחד לפי ליטני.
 

תל אביב יפו

 
עלי קרוואן (אבו חסן): החומוסייה הטובה ביותר באזור המרכז, לא רק לדעתו של ליטני. רחוב דולפין 1 ביפו, 5 כוכבים לפי ליטני.

הסורי: אחת החומוסיות הקטנות והטובות בתל אביב. רחוב פדויים, כרם התימנים, ליד מסעדת ציון. 4 כוכבים.

קלבוני: חומוסייה וותיקה וטובה ביפו, רחוב יפת 136. ארבעה כוכבים.

חומוס אסלי: בלב תל אביב, דיזינגוף 338, חומוסייה לא רעה כלל. שלושה כוכבים לפי ליטני.

חומוס אשכרה: אחד החומוסים הסבירים היחידים בצפון תל אביב, רחוב ירמיהו 45 ליד קולנוע פאר. ליטני נתן שני כוכבים, כותב שורות אלו היה מצדיק בקושי אחד.
 

צפון

 
אבו יוסף: חומוסיה וותיקה בטובה הממוקמת בשכונת אל מחטה בחיפה, ליד פסי הרכבת. 4 כוכבים לפי ליטני.

אום אמיר: חומוסייה קטנה ומצוינת בעיר התחתית בחיפה, ואדי ניסנס, ברחוביוחנן הקדוש 37. ארבעה כוכבים.

פרג`: חומוסייה מוכרת בעיר התחתית של חיפה עם חומוס טוב למדי. שדרות המגינים 29, שלושה כוכבים לפי ליטני.

אבן סינא: מול בית הספר היסודי באום אל פאחם, החומוסייה הטובה בעיר. 5 כוכבים לפי ליטני.

מאכלי המלכים: אחת החומוסיות הטובות בגליל, ממוקמת ביישוב דיר אל אסד, בכניסה לכפר מצד ימין. ארבעה כוכבים.

חומוס א-שייח: החומוסייה הטובה ביותר בנצרת והאזור. ממוקמת בבניין עפיפי, ברחוב איכסל בנצרת. חמישה כוכבים לפי ליטני.

חומוס פול סעיד: החומוסייה של סעיד נחשבת לאחת מהטובות בארץ. בתוך השוק של עכו העתיקה, חמישה כוכבים לפי ליטני.

מסעדת חמודי: מתחרה רצינית לחומוס של סעיד, אף היא בעכו, רחוב העצמאות 29, ארבעה כוכבים לפי ליטני.

החומוס של עאטף חיאט: לחיאט הייתה חומוסייה מיתולוגית בשנות השישים במרכז הכרמל בחיפה, כיום הוא מגיש את החומוס המצוין שלו מכפר, תרשיחא, החומוסייה ממוקמת בכניסה לכפר, מצד שמאל. חמישה כוכבים לפי ליטני.
 
 
לסיום, GoodFood.co.il/recipes/get-recipe.x?RecipeID=689 target="NanaArticleNewWin">מתכון מצוין לחומוס ששלח לנו אהרון ברוידא, שממליץ כמונו להשתמש רק בטחינה עם סמל היונה המיוצרת בשכם.

ירון לונדון כותב על החומוס, ירושלים ומה שביניהם

--------------------
הכתבה מתפרסמת באדיבות GoodFood אתר האוכל הישראלי מבית נענע

תנו ניגוב למוסף העצמאות
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by