ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חגיגת העירום הגדולה 
 
 דינג-דונג, המכשפה מתה!   
 
הילה בקמן

לרגל מותו המשמח של צלם האופנה העריץ הלמוט ניוטון, מגישה לכם הילה בקמן שלל אתרים שעושים כבוד לטוסיק, לציצים ולשאר חלקי הגוף, שאוהבים את האוויר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יא ירח, יא ירח, מה עשית?!
 יא ירח, יא ירח, מה עשית?!   
שלשום מת הצלם הגרמני הלמוט ניוטון, שיצירותיו הציגו דוגמניות עירומות מסותתות איברים, חפות מפגמים, בלתי אנושיות במכוון, ומשעממות עד מוות. לרגל מותו בטרם עת, ולמען תישמע ברמה אנחת הרווחה של בעלי הגוף השונה, הגאה, שמסרב להיכנע לתכתיבים של אמנים מניפולטיביים ואנשי תעשייה חמדנים, כינסנו כאן כמה אתרים של עירום, נאמר, אחר.

מכל היצורים החיים, רק בני האדם הגיעו לתובנה שיש משהו לא נכון מיסודו בעירום שהם עוטים עם היוולדם. הדרך שבה אנחנו חושבים על הגוף שלנו אינה עניין מולד, והיא נוצרת מתוך התרבות בה אנו גדלים וחיים. התרבות הזו מלמדת אותנו שקיים מנעד צר כמותני ברבי של אורכים, היקפים, ומרקמים של הגוף המעורטל שניתן לו פומבי, ומי שאינו עומד בתקן, מוטב לו שישאר בבגדיו גם על חוף הים, בוודאי שעל שערי המגזינים.

ההיקש האוטומטי שנגזר מבשר חשוף, הוא סקס. דומה שלעירום אין זכות קיום בתוך הקשר שאינו מיני, וגם בתוכו, יצוגו הפומבי הוא ליגיטימי רק אם הוא מתקיים על סקלה קמצנית. בואו נפשיט את מושג העירום מהקשרו התרבותי. נעשה את זה לאט ובהדרגה.
 
הופ! קטנטנות!
 הופ! קטנטנות!   
נתחיל במכנסיים. מדי שנה, בכל יום ו' הראשון של חודש מאי, (יש לכם יותר משלושה חודשים להיערך), מתקיים יום ללא מכנסיים. כולם, גברים ונשים, אזרחים מכובדים לצד שולי החברה, שמנים ורזים, גבוהים ונמוכים, מורידים את המכנסיים ומתנהלים כבשגרה בתחתוניהם, ומפשילים ליום אחד גם את מעטה הרצינות.
 
והרי החדשות: הלמוט ניוטון מת!
 והרי החדשות: הלמוט ניוטון מת!   
זה עשוי להיות מעט משונה להסתובב במסדרונות העבודה, להתחכך בבוסים וללחוץ ידי לקוחות נתונים בתחתוניכם - יש סיכוי סביר שלא יקחו אתכם ברצינות. אבל יש אנשים שהעבודה שלהם לא פחות כבדת ראש מעבודות אחרות, אם לא יותר מהן, והם עושים אותה בעירום מלא . אחרים נופשים מבגדיהם בשחקים, ויש שמעדיפים להניח למטלטליהם להתנפנף ללא הפרעה בזמן שהם משחקים כדור-עף.
 
 
כולנו רקמה אנושית אחת חיה!
 כולנו רקמה אנושית אחת חיה!   
הגוף העירום תמיד ריתק אמנים. בכל תקופה, שימש האידיאל שלו מוזה ליוצרים. היום, על רקע אמנים כהלמוט ניוטון שמחפיצים את הגוף הנשי, בולטים ברעננותם אמנים שבוחרים להציג דווקא גופות גולמיים ולא מהוקצעים, של אנשים רגילים - נשים וגברים.
 
אני טוסיק פוליטי, יה!
 אני טוסיק פוליטי, יה!   
האמן ספנסר טוניק עוסק בתיעוד הגוף העירום בפומבי בצילומי סטילס ווידאו. החל מ- 1994 ועד היום, צילם קבוצות של מאות, אלפי ורבבות בני אדם מעורטלים במקומות שונים בעולם. קיבוץ הפרטים העירומים למסה אחת גדולה, הופכת אותם לצורה חדשה שנטמעת בנוף. המיניות שלהם מטושטשת עכשיו ועוברת הפשטה, שמגדירה מחדש את הדרך שבה אנו מתייחסים לעירום.
 
משום שהגוף העירום זוכה למעמד של טאבו, הוא משמש כאמצעי התרסה. מספר הולך וגדל של מפגינים בעולם, שמבינים היטב את כוחו, הולכים בדרכה של ליידי גודייבה, ומנצלים את מערומיהם כדי לעורר מודעות לסוגיות שנויות במחלקות. בארץ, הכלי הזה לא ממש מנוצל. אז אם עדיין לא שוכנעתם שאפשר להתפשט סתם כך, בלי סיבה מיוחדת, אולי כאן תקבלו השראה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by