ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אינטרנט במקום פרוטקציה 
 
 התקבלת: עכשיו פרה ורבה ומלא את הארץ!   
 
גיל רימון

האתר LinkedIn מנסה להשתמש בהיכרות שלנו עם אנשים מתחום העבודה שלנו כדי לעזור לנו (ולהם) למצוא מקום עבודה שמשלם יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"בבקשה, ספר לי מי אני" (סופרטראמפ, השיר ההגיוני)
"אתה לא קיפוד" (קוקו וסטיב, שידורי המהפכה)
"אתה לא שלמה" (רינת בר וחיילי הנקמה, אחת מאלף)


לא קל עם כל הפוסטמודרניזם הזה. נדמה שלמרות שאנחנו עסוקים הרבה מהזמן בחיפוש זהות עצמית, רובנו יודעים פחות או יותר רק מה אנחנו לא. וגם זה, בדרך-כלל כי אמרו לנו. כשאתה לא יודע מי אתה, קשה לך גם להציג את עצמך.

ביום-יום אנחנו מנצלים את המותגים, במודע או שלא במודע, כדי להבדל זה מזה. מי שיכול להרשות לעצמו, משתמש בסמלי-סטטוס יוקרתיים או יחודיים. השיטה הקפיטליסטית מלמדת אותנו שהצלחה נרכשת בכסף, ויש אנשים שרכב מהודר, סלולרי חדשני או שעון מוזהב ילמדו אותם מספיק על האדם שמולם. גם הבגדים, הבירות והסיגריות שאנחנו בוחרים מעצבים אותנו ואת הדרך בה אנחנו נראים בעיני האחרים.

באינטרנט, מצד אחד הכל פשוט יותר – פתח לך אתר וספר בו על עצמך. עצב אותו כרצונך. תלה תמונה שלך, של החתול, של הגינה. העמוד ישקף אותך ברשת, ומישהו כבר ימצא אותך, ואולי אפילו ירגיש שהוא כבר מכיר אותך שנים. כתוב בלוג, אולי. שגר מסרים לפורומים ספציפיים במיוחד (שמנים מחומצנים, נערות גו-גו במילואים). הם יאפיינו אותך. החברים האחרים בפורום – כבר יכירו בך, ויכירו אותך.
 
נלחמים באבטלה
 נלחמים באבטלה   
מצד שני, הכל כל-כך מסובך. מיליוני גולשים, כולם קצת דומים וקצת שונים. את מי באמת אתם רוצים להכיר? את מי כדאי? מי "שווה", מי לא? ואיפה בכלל אתם בכל העסק הזה?


"ואיפה בכלל אני בכל העסק הזה?" (מאיר אריאל, תקציר שירי החורף הבא)
"יש לי חברים" (אביב גפן, לבכות לך)
"את תראי לי את שלך, אני אראה לך את שלי" (הגשש החיוור, שלאגר)


לפני כמה זמן קיבלתי אימייל מאתר בשם LinkedIn. ידידה שעשתה מנוי באתר שלחה באמצעותו לינק להרשמה אל כל חבריה. בהתחלה חשדתי – היה לזה ריח וטעם של ספאם, אני מודה. אחר-כך נכנסתי, והבנתי הכל. רבותי, ההיסטוריה (וההיסטריה) חוזרת, עם טוויסט קל (לא החטיף הדיאטתי).

בשנים 1997-2000 ניסו באתר sixdegrees ז"ל לספר לך מי אתה לפי החברים שלך, ולספר לך מי החברים שלך לפי החברים שלהם. האתר שהפך ללהיט בין-לילה התגאה ביכולתו הפנומנלית לקצר את דרכך אל מייקל ג'ורדן או ביל גייטס, כי הרי כל אדם מתחבר אל כל אדם אחר בעולמנו דרך שישה מכרים, לפי תאורית ה-"six degrees of seperation". הראשון ששיחק עם הרעיון היה מרקוני, ממציא הרדיו, שניסה לארגן קשר-רדיו בין כל שני תחנות באמצעות מקסימום ארבע תחנות ביניים. אחר-כך נוצל התרגיל הסטטיסטי/סוציולוגי הזה להפקת הצגה בריטית לא רעה ולכמה סרטים. עד היום מדגימים אתרים חביבים פה ושם איך מגיעים מכל שחקן בעולם לקווין בייקון ובחזרה באמצעות שש דרגות של שחקנים ובמאים שונים.
 
 
Sixdegrees גסס ומת, כשלא נמצא לו שימוש עסקי או פרקטי כלשהו. המשתמשים העדיפו לצ'וטט בתוכנות המסרים ולכתוב אימייל בתוכנות האימייל השונות, אז בשביל מה להכנס בכל יום ולבדוק כמה אנשים נוספו להם בטבעת החברים הרביעית? אלא שגם לאחר גסיסתו, הרעיון לא מת, וקמו לו יורשים. Friendster ו-Huminity, גם אם לא נושאים על דגל את רעיון שש-הדרגות ספציפית, עובדים בצורה די דומה. ספר לאתר מי החברים שלך, האתר יבדוק מי החברים שלהם, ובסוף תדע יופי מי מכיר את מי. מעגלים חברתיים נוצרו שם לצרכי היכרויות, טיולים משותפים וסתם סקרנות, בשילוב כמות ישראלים נאה – אנחנו הרי מלכי הסחבקיה (ר' הצלחת "חבר'ה"). אלא שהיורשים שקמו משמשים בעיקר להכרויות ולנוער, ומנסים בקושי להרוויח מפירסום. אל החלל שנוצר לאחר העלמותו של sixdegrees כאתר "רציני יותר", ובין הכסאות של Huminity, Friendster ואתרים דומים נוספים, נכנס לאחרונה LinkedIn.

ב LinkedIn הולכים על כיוון קצת שונה – שוק העבודה, בדגש על ההיי-טק. שיטת ה"חבר מביא חבר" נפוצה כידוע לא רק אצל עובדי מדינה, אלא גם בסטארט-אפים. מה שנע בין פרוטקציה לקשרים טובים, הוא מה שמספק לרבים וטובים מאתנו מקומות עבודה. אמון מקצועי קל לקבל ממישהו שכבר מכיר אותך, שכבר עבד עם חברים שלך או בחברה שגם אתה עבדת בה. LinkedIn הוא בעצם אתר לחיפוש עובדים, השקעה או עמיתים לפרוייקטים – עם הצד הקליל יותר של "חבר'ה". העיצוב, הז'רגון ושיטת העבודה לא מותירים מקום לספק – האתר אינו מיועד לצעירים, אלא לבעלי נסיון עבודה מוכח. הפניה לשוק המבוגרים היא גם זו שמאפשרת כנראה ל-LinkedIn להצהיר על "גירסת בטא חינמית" ולפנטז על הכנסות ממנויים, אך ספק אם אתר כזה באמת יגבה תשלום בעתיד.

רשימת החברים שלך, לפעמים, היא בעלת-ערך לא פחות מהדברים שעשית בחיים, סוג הסלולרי שלך או הבירה שאתה שותה, ואכן החגיגה בעיצומה. ה"חבר'ה" של עולם ההייטק הישראלי כמרקחה. מדי יום אתה מגלה חבר ברשימה שערם כבר שלושים וארבעים עמיתים, מכל התחומים. בכמה לחיצות כפתור אפשר לגייס גרפיקאים, מתכנתים ובעלי מקצועות שונים לפרוייקטים – ואפשר לחפש אותם רק בדרגות קרבה ספציפיות. האתר מאפשר לכל חבר להחזיק קורות-חיים, והופך את כל נושא ההמלצות לאוטומטי לחלוטין. אתה יכול לבדוק מיד מי הממליץ, מי המליץ עליו וכו' וכו'. כי מי שהיה אתך בקומברס, בטח מכיר מישהו בראד שעבד פעם עם ההיא באמדוקס.

לסיכום, נשאלת השאלה החשובה ביותר, אולי. באמת נמצא ככה עבודה? לא בטוח. באמת שלא בטוח. למרות ריבוי יחסי של משתמשים, מתוכם לא מעט ישראלים, האתר הזה הוא סוג של משחק מנהלים נחמד כרגע. הוא מומלץ למי שיש לו זמן לשחק בשכאלה, או שרק אוהב להסתחבק. ואם כבר מחפשים עבודה – מה יש, לפחות השם שלך יצוץ אצל כל מיני אנשים במוניטור, וגם זה טוב - אם זה בהקשר הנכון, ואת ההקשר הזה בדיוק מנסה LinkedIn ליצור. מי שאין לו כוח לכל אלה, רשאי להתייחס לדואר מ LinkedIn כספאם מצוי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by