ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
כך לא תפסתי בחורה באינטרנט 

כך לא תפסתי בחורה באינטרנט

 
 
צביקה בשור


כמו מסעדה מבולבלת שגורמת לסועד לשנן את המתכון, ורק אז מגישה את המעדן, גם הפורומים באינטרנט מוציאים את החשק לזיין לברוח. צביקה בשור יצא להשיג קצת סקס, ומצא את עצמו מחייך מול מסך המחשב, ועוד לבוש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ניק לא ברור וסוודר צמוד-צמוד. נערת פורומים בעבודה (איור: נגה רויך)
 ניק לא ברור וסוודר צמוד-צמוד. נערת פורומים בעבודה (איור: נגה רויך)   
המשימה העיתונאית התורנית שנפלה עליי היתה להשיג זיון בפורומים בתוך פחות משבוע, ואלוהים יודע על מה חשבתי. אני מוכן להודות שיכולתי להישלח למחוזות נעימים פחות מזירת הסקס הורבאלי של האינטרנט הישראלי, אחרי הכל בזירה הזאת נלחמות כמה עלמות שנונות להפליא, עם מבנה גוף מפואר והיסטוריה מכובדת לא פחות, אבל כשחושבים על זה טיפה יותר לעומק, מי האידיוט שיתנדב למדוד את הגבריות שלו מול פני האומה, ועוד במדד כל כך בינארי, עם תוצאה אחת ברורה: השגתי או לא השגתי?

שתי החברות האחרונות שלי היו מהרשת, אחת מאיזה צ`ט לילי חפוז ששרד כמה חודשים, והשניה תוצר מובהק של הפורומים, שנבחרו לארח את החיפוש הנוכחי. אז נתוני פתיחה סבירים היו לי, הכרתי את תוואי השטח, זיהיתי את נקודות התורפה הבטיחותיות והכל היה אמור ללכת די בקלות. "תיאור של תהליכי חיזור ברשת", זה מה שהם רצו שאני אכתוב עליו, וחיזורים זה בדיוק מה שרציתי לעשות ממילא.

כדי לבדוק אם עוד יש בי חלק מהחן ההוא הישן, נכנסתי בלילה שלפני תחילת המסע לאחד מחדרי הצ`ט הישנים והאהובים עליי. עשן מיתמר, דונלד פייגן במערכת, והנה אני צועד פנימה. ההיא עמדה שם בצד, עם ניק לגמרי לא ברור ועם סוודר צמוד-צמוד, שהבליט את כישוריי ההקלדה המהירה שלה. פניתי אליה באופן פרטי, שולף איזו שורת מחץ לא איכותית במיוחד וחיכיתי לבאות. טעות. הסירוב החד שלה החזיר לי את חוק מספר אחת במדריך הישראלי לרומנטיקה, סקס ורשת, שכבר נשכח מתחת להררי החלודה שצברתי: לעולם מתחילים בכללי. בצעד נסוג נכנסתי לאולם הדיבורים הגדול, ועד בוא השחר כבר היו לי שלושה מספרי טלפון. יופי, את הטאץ` הבסיסי לא איבדנו, עכשיו לביזנס.
 
``אם תרצי לזיין אותי זה יעלה לך אקסטרה". גברבר פורומים בפעולה
 ``אם תרצי לזיין אותי זה יעלה לך אקסטרה". גברבר פורומים בפעולה   
הצעד הבא היה להכניס את עצמי לפורום, שלב אחרי שלב. מידע פנימי על הפורום שבו התארחתי זימרר על כמות סבירה למדי של קשרים שהתחילו כפינג-פונג של הודעות ועברו עם הזמן לממשק פיזי מיוזע למדי. זמן לא היה לי, אבל לפחות ידעתי שמטרות החיצים שלי כבר עברו פעם אחת את המורפוזה ממילים לעור ובשר. כל מני הודעות של בנות ישראל סיפרו שם על הזיון האחרון של ההיא, על האכזבה של השניה מהמה-שמו של מה-שמו, והאווירה די תאמה את ימי וודסטוק העליזים, כולל המגע הקל והסמים הקלים, למרות שכידוע אין דבר כזה.

הודעה ראשונה. שאלתי את אנשי ונשות הפורום אם כל מה ששמעתי ממקורותיי עלומי השם אכן נכון, ותהיתי איך זה שאף אחד לא סיפר לי, בהיותי אחד שיש לו מה לתרום בנושא. זהו, חשבתי לעצמי, עכשיו כל מי שצריך לדעת יודע שגם אני חלק מהמשחק. אבל איפה, כנראה שהיחיד שלא הבין את המשחק היה אני. חוץ מאיזה ליצן שרצה שאני אשלח עדויות מצולמות לזיונים שלא השגתי ומנהלת הפורום שרצתה שאני אספר עליהם, שום דבר לא קרה. אף אחת מקהל היעד לא הנידה עפעף.

בשלב הזה, יומיים בלבד לפני הדד-ליין ואחרי עוד יום צ`טים מזעזע שלווה בבחורה ושמה אירית, שסיפרה לי באופן מפורט מדי את הבעיות הפיזיות שמונעות ממנה לאבד את הבתולים המעיקים שלה, החלטתי לפצל מאמצים. בציר הכללי פרסמתי הודעה על סקס וטקסים, ודווקא משהו שהצלחתי לישון איתו בשקט. בציר האישי שלחתי אימייל מתנשא למדי לאיזו אחת, שמקורותיי לחשו לי שאולי איתה זה ילך. "אם תרצי לזיין אותי, זה יעלה לך אקסטרה", כתבתי להיא, אחרי שהצעתי לה לשתות איתי קפה. בבוקר שאחרי הגיעו התוצאות.
 
 
תם יום קרב ופורומו. בסוף זה המחשב שנשאר לבד
 תם יום קרב ופורומו. בסוף זה המחשב שנשאר לבד   
שלילי. זה מה שקיבלתי מההיא. "לא תודה. לא רוצה לזיין אותך". נו, יום רגיל היה מחייב איזו הפטרת "לא רוצה, לא צריך" מצדי, אבל נשאר עוד יום אחד. התחיל להתבהר לי שזיון כבר לא ייצא לי מהמשימה הזאת, ואולי כדאי להרים ידיים. בעצם, עלתה לפתע במוחי תובנה חדשה, אולי כדאי להתחיל לחשוב כמו בנאדם.

כי היתה אחת אחרת, בפורום עצמו. היא אהבה את היציאה על הריטואלים של הסקס, הסכימה איתה ואפילו הבטיחה ליצור קשר כשהחבר שלה יפונה מהדרך. עוד פעם מלוכה, חשבתי לעצמי בחצי-דכדוך-שלושת-רבעי שמחה, ואני בכלל חיפשתי אתון. בכל פעם אני מוצא את עצמי מחפש את אתונות הסקס האלה, ויוצא עם חיוך של תקווה על השפתיים. בכל פעם שאני מבטיח לעצמי שהפעם נחפש רק זיון, אני מוצא את עצמי בוהה (כשאני עדיין לבוש) באיזו הודעה מקסימה של אחת מהפנינים האלה שנשטפות יותר ויותר את חופי הוירטואליה הישראלית, גם אם לחלקן יש צדף קשיח שמגן עליהן משולים תאבי ידיים כמו שיוצא לי לפעמים להיות.
 

המסקנה, ואולי זה רק אני, שלא שכללתי מספיק את מיומנויות הבן-זונה-עם-לב-של-אבן שלי, היא שהפורומים האלה, כמו מסעדה שנותנת לך קודם כל לשנן את המתכון להכנת המעדן ורק אז מגישה לך אותו, גורמות לך פחות לרצות לאכול מהר, לשלם ואז לחפש את המנה הבאה, ויותר לקחת את המתכון הביתה ולהתחיל לבשל. על אש קטנה, אם אפשר.

 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by